חופמי אלכסנדרי - Charadrius alexandrinus

תיאור המין

חופמאי קטן למדי. גבו אפור, חלקיו התחתונים לבנים. המקור שחור, צר ודי ארוך.

בחורף הכיפה והלחי אפורות כצבע הגב, גבתו לבנה והרגליים אפרפרות.

בקיץ הכיפה חלודית, קדמתה שחורה, ותחת העין עובר פס שחור. הרגליים הופכות כהות יותר.

בכל הלבושים ניכר בכתמים כהים בצדי החזה. הצעיר דומה לבוגר בחורף ונבדל ממנו בכתם צידי חזה אפור כצבע הגב.

 

בשעת המעוף ניכר בפס כנף לבן ובולט. הסוככות בצבע הגב, אברות היד שחורות ושפת הזרימה שחרחרה אף היא. עף בטפיחות כנף רדודות ומהירות. אזור הזנב והעל שת בהיר, במרכז הזנב כתם שחור בולט.

בחורף מזכיר בעיקר חופמי צווארון צעיר, אבל חופמי הצווארון גדול ממנו, גוצי יותר, רגליו צהובות, והסימון השחור לצידי החזה בולט יותר.

בעל חמישה תתי מין. בארץ מופיע תת המין alexandrines.

 

מידות

אורך גוף: 15 - 17 ס"מ. מוטת כנפיים: 42 - 45 ס"מ. משקל: 40 - 60 גרם.

 

שם בערבית - קטקאט אסקנדרי. "קטקאט" - שם כללי לחופמאי ו"אסקנדרי" - הגהה ערבית לשם "אלכסנדר".

פירוש השם המדעי - Charadrius - ציפור צהבהבה שהוזכרה בוולגטה.

בגרסה קדומה יותר - עוף לילי בעל לבוש אחיד - השוכן בעמקי נהרות וכל מי שצופה בו מבריא מיד ממחלת הצהבת…

חלקו השני של השם - alexandrinus - אלכסנדרי.

 

החופמי האלכסנדרי קינן, פעם, במחוז "קנט" שבאנגליה וכך גם זכה בשמו באנגלית: Kentish plover.

זה היה לפני זמן רב, מאז החופמי האלכסנדרי אינו דוגר עוד בקנט, ובאנגליה...

 

 

 

 

חופמי אלכסנדרי בגן עדן של זבובונים. K20 מרס 2018.        צילום: צבי קוהול

 

תפוצה ומגמות אוכלוסין

 

לחופמי האלכסנדרי תפוצה כלל עולמית, כמעט.

תת המין C.a.alexandrinus מצוי בצפון אפריקה, דרום אירופה ומערבה, המזרח התיכון ומזרחה עד להודו ומונגוליה. הוא מצוי בעיקר לאורך חופי הים אבל מבלה גם במקומות לחים באזורים פנימיים יותר - בעיקר עם מים מלוחים.

 

החופמי האלכסנדרי מחליף, בעצם, את חופמי הצווארון באזורים חמימים, יבשים וחוליים יותר.

חלק מהאוכלוסייה, כמו זו שבאגן הים היכון, למשל - יציב. אוכלוסיות צפוניות יותר נודדות ומבלות את החורף לאורך חופי הים התיכון, חופי ים סוף והים הערבי, וכן לאורך חצי האי ערב וצפון מזרח אפריקה.

 

 

בישראל

יציב, מקיץ ומקנן נדיר ביותר. חולף וחורף מצוי.

במהדורת הספר האדום שהתפרסמה בשנת 2002, הוגדר מין זה בסכנת הכחדה חמורה (CR). השינוי ("לטובה") במעמדו של החופמי האלכסנדרי מצביע על התייצבות מסוימת במספר הפרטים המקננים ובתנאים אשר במקומות החיות המשמשים אותם.

עד לאמצע שנות ה- 60 החופמי האלכסנדרי היה מקנן שכיח לאורך חופי הים התיכון, בקעת הירדן והעמקים הצפוניים. במהלך שנות ה- 70 אוכלוסיית החוף קרסה כמעט לחלוטין ובשנות ה- 80 עדיין קיננו כ- 30 זוגות במישור החוף הצפוני, בבקעת בית-צידה ובעמק החולה. האוכלוסייה שקיננה סביב ים המלח באותם ימים מנתה כ- 100 זוגות.

 

מאז האוכלוסייה שקיננה בצפון הארץ נכחדה ואוכלוסיית ים המלח הצטמקה מאוד. הרס מקומות חיות כגון עצירת השטפונות בנהר הירדן הביאו להתייצבות הגדות וכיסויין בסבך צומח. גם זיהום חופי הים ונחלי החוף בשמנים ובזפת.

החופמי האלכסנדרי נתון להפרעה ישירה של בני אדם ותנועת כלי רכב בחופי הים, ליד בריכות מלח ולאורך נחלים. התרבות טורפים ומינים מתפרצים כמו עורבים, תנים, שועלים ונמיות באזורי מדגה מגבירה את לחצי הטריפה על דוגרי הקרקע, לעתים בצורה כזו שאינה מאפשרת קינון כלל.

 

כיום מונה האוכלוסייה המקננת 30 - 40 זוגות בלבד, מרביתם בבריכות המלח שבדרום הערבה ומקצתם לאורך חופי ים המלח. גודלה הקטן של האוכלוסייה (פחות מ- 250 פרטים בוגרים) וקצב הירידה במספר הפרטים המקננים הובילו לכך שמין זה מוגדר "בסכנת הכחדה".

עתידן של בריכות המלח בדרום הערבה אינו ברור - יתכן וייעוד הקרקע ישתנה, לטובת נדל"ן, למשל, ואז ישתנה גם מעמדו של החופמי האלכסנדרי, שוב, אבל הפעם לרעה.

 

בחורף מבלה לעתים קרובות בחברת חופמאים נוספים כמו חופמי צווארון, חופמי חוף (בודדים), חופית קטנה וחופית אלפינית. בשעות המנוחה כל אלה מתקבצים יחדיו ומשתזפים להם על חול הים, במרחק כמה עשרות מטרים מקו המים.

 

 

מידע כללי

במידה וחש מאוים, יציג החופמי "מצג פצוע" - הכולל הליכה שפופה, כיפוף הכנף בצורה לא סטנדרטית וצליעה קלה... אוסקר על התחזות.

 

 

 

 

ערך זה נכתב על ידי הצפר נדב פבזנר

 

 

 

 

 

 

 

רמות שימור

היכן ניתן לצפות בחופמי אלכסנדרי


גרף עמודות שבועי

תצפיות אחרונות

תאריך מיקום כמות צופה
20/09/2019 International Birding and Research Center Eilat (IBRCE) מרכז הצפרות הבינלאומי אילת 5 Shachar Shalev
19/09/2019 Kfar Ruppin fishponds בריכות כפר רופין 20 Shlomi Segall
19/09/2019 Ma'agan Michael beach חוף מעגן מיכאל 2 Oded Ovadia

מאמרים

הספר האדום

תגובות והערות

land marks