חופית אמריקנית - Calidris pusilla

תיאור המין

החופית האמריקנית מקננת בטונדרה, לצד מיליוני בעלי כנף נוספים שמבקשים לנצל את השמש הארקטית, את הטמפרטורה הנוחה ( 12 מעלות צלזיוס ביום סטנדרטי ) ואת המרחבים האדירים, והשטחים המוצפים - המציעים שפע זחלי ימשושים ושאר חסרי חוליות בדרגות שונות. רק הרוח מציקה קצת, ושועלי שלג...

 

מיד לאחר ההגעה אל אתרי הקינון, הזכר ״כובש״ מספר גומות קטנות - אחת מהן תיבחר על ידי הנקבה שתדאג לרפד אותה בחומר צמחי רך ובהמשך, תטיל בה ארבע ביצים.

אצל החופיות האמריקניות, שני בני הזוג דוגרים אבל זמן קצר לאחר הבקיעה הנקבה נוטשת את התא המשפחתי ומותירה את האפרוחים, שמצטיינים בכושר עצמאות גבוהה, ברשות הזכר.

 

פירוש השם המדעי - pussila - ״זעיר״, התקבל בזכות ממדיה הקטנים חופית זו: אורך גופה 13 - 15 ס״מ, מוטת הכנפיים 30 ס״מ ומשקלה הממוצע 25 ג׳.

השם באנגלית - Semipalmated Sandpiper - ״קרומה למחצה״, ניתן לה בזכות מאפיין הייחודי רק לה ולחופית המערבית - שני מינים אלה מצוידים בקרומי שחייה חלקיים שאינם ניכרים כמעט כלל בתצפית בשדה.

החופית האמריקנית דומה לחופית הקטנה המצויה באזורינו אבל מעט מגושמת יותר, המקור קצר ועבה לכל אורכו ובמקרה של פרטים צעירים ״טיפוסיים״ - הפסים הלבנים שעל הגב אינם בולטים והחלקים העליונים אינם חלודיים כמו במקרה של חופית קטנה צעירה.

גם אצל פרטים בוגרים וגם במקרה של צעירים, קיים פספוס עדין בחזה הנמשך לצדי קדמת הבטן.

 

תפוצה ומגמות אוכלוסין

 

אתרי הקינון משתרעים על פני החגורה הארקטית והתת-ארקטית, מצפון מזרח סיביר, אלסקה וקנדה, עד לאי באפין - הגדול באריכיפלג הארקטי הקנדי ולברדור - הפרובינציה הקנדית הצפונית ביותר השוכנת לחופי האטלנטי.

אתרי החריפה מצויים במרכז ובדרום אמריקה: במפרץ מקסיקו ובחופי אמריקה הדרומית: בחופי הפסיפי - ממקסיקו ועד פרו, ובחופי האטלנטי - בקריביים, בברזיל ועד למרכז ארגנטינה.

ריכוזים גדולים של אוכלוסיות לא מקננות מצויים לאורך כל השנה בסורינאם ובגינאה הצרפתית.

 

נתיבי הנדידה של החופיות האמריקניות זהים בסתיו ובאביב אבל הנתיבים המזרחיים ״עמוסים״ יותר. נציין את מפרץ דלאוור ומפרץ פאנדי המהווים תחנות עצירה חשובות עבור החופיות הנודדות. מפרץ פאנדי - בצפון מזרח מפרץ מיין - מפורסם בנסיגת הים בשעת השפל ומפרץ דלאוור הנודע בזכות סרטני פרסת הסוס (Hourseshoe Crab) העולים לחוף כדי להטיל. בנדידת האביב, החופיות האמריקניות מפטמות עצמן בביצים יקרות אלה ורק לאחר שאגרו די שומן, הן ממשיכות צפונה בטיסה ישירה אל אתרי הקינון.

בעבר, החופית האמריקנית הייתה אחד החופמאיים ה"המוניים" ביותר בעולם החדש - עם הערכה של 3.5 מיליוני פרטים. מאז שנות השבעים נרשמת ירידה, מתונה אך קבועה, באוכלוסייה של מין זה - כ-5% בכל שנה.

בכל שנה עשרות אלפי חופיות אמריקניות וביצניות צהובות-רגל ניצודות בצורה לא חוקית בגינאה (שם הציד מותר) ובסורינאם וגינאה הצרפתית (שבהן הציד אסור!).

 

סרטן פרסת הסוס על קצה המזלג…

בניגוד לבעלי חוליות, לסרטן פרסת הסוס אין המוגלובין בדם אלא חלבון "קושר חמצן" אחר שנקרא המוסיאנין - והוא האחראי על אספקת החמצן לאברי גופו של הסרטן. מכיוון שהמוסיאנין מכיל אטומי נחושת (ולא ברזל), דמו של סרטן פרסת הסוס כחול ולא אדום. Cyan - כחול.

בנוסף, דמם של הסרטנים מכיל תאים מיוחדים שנקראים אמבוציטים - הנעים כאמבות ומקבילים בתפקידם לתאים הלבנים (לאוקוציטים) המאיישים את המערכת החיסונית.

תאים אלה נלקחים מדמו של סרטן פרסת הסוס האטלנטי ומשמשים לצורך זיהוי אנדוטוקסינים אצל חיידקים. האנדוטוקסין (אנדו - פנים, טוקסין - רעלן) אינו מופרש מגוף החיידק כמו אקסוטוקסין אלא רעילותו מתבטאת לאחר מות החיידק, כשזה מתפרק.

 

 

 

 

הביקוש הרפואי לדם הסרטנים גובר ובחופים מסוימים במזרח הרחוק הם הולכים ונעלמים - וזאת למרות שהסרטן מושב אל הים לאחר "תרומת הדם".

בנוסף, נהוג להשתמש בסרטנים בתור פיתיונות - בעיקר במזרח ארצות הברית, שם עוצרות החופיות בעת נדידתן.

פגיעה בסרטן פרסת הסוס משפיעה על אוכלוסיית החופיות האמריקניות, וחופמאים אחרים, אשר מבקשים לאגור שומן מאכילת ביצי הסרטן במסע הנדידה צפונה.

 

בישראל

מזדמנת נדירה ביותר עם תצפית אחת בישראל - מאי 1989, אילת.   

 

 

 

רמות שימור

היכן ניתן לצפות בחופית אמריקנית


גרף עמודות שבועי

land marks