תור צווארון - Streptopelia decaocto

תיאור המין

 

"הנצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו" (שיר השירים ב, יב').

על איזה תור מדבר שלמה המלך (ועל איזה זמיר)?

התשובה חבויה, אולי, בנצנים. שלמה מזכיר נצנים והוא מתכוון לשלב ראשית הצימוח שמרביתו סמוי מן העין, עדיין לפני הלבלוב והפריחה. בהשלכה על עונות השנה, זו תקופה שבה העצים והשיחים רק מתחילים לחדש את כוח החיות שלהם לאחר תרדמת הקיץ והסתיו, ככל הנראה אמצע החורף המסמן את בוא האביב, סוג של טו' בשבט, ואפילו רגע אחד קודם.

 

מבין תורי ארצנו (ונשים לרגע בצד את התור המזרחי ותור הצווארון האפריקני שהם מזדמנים נדירים וניתן להניח שלא היו מוכרים בתקופת המקרא): הצוצלת עוד לא הייתה קיימת, כלומר הייתה קיימת - אבל אי שם באפריקה הטרופית וטרם הוחדרה לאזורנו.

גם התורית הזנבנית קיננה אי שם מדרום אבל טרם הגיעה לארץ. התור המצוי באמת היה ככל הנראה מצוי מאוד ולא רק: "מצוי למדי" (במגמת התמעטות) כמו היום, אבל הוא נודד בסתיו לאפריקה וחוזר לארץ רק במהלך אפריל, כשהלבלוב והפריחה כבר בשיאם ולא בשלב הנצנים.

וזה משאיר אותנו עם תור הצווארון - ה"באלאדי" היחיד שנשאר כאן כל השנה! הגדול והשכיח שבין תורי ארצנו וגם קולני בצורה בלתי רגילה (על הזמיר נדבר בהזדמנות אחרת, התעלומה שלו לא פחות קשה).

 

 

קריאתו התלת הברתית של תור הצווארון "טוו – טוווו – טו" (HOO – HOOOO – HO) היא קרוב לוודאי הקול השכיח ביותר הנשמע בכל יישוב כפרי בארץ, וירושלים בימיו של שלמה המלך דמתה בוודאי לפרבר כפרי של ימינו יותר מאשר לעיר מודרנית סואנת.

תור הצווארון הוא תור גדול יחסית וכבד, זנבו ארוך למדי ורבוע וכנפיו קצרות ומעוגלות. צבעו הכללי אפור-חום בהיר, לגחונו גוון וורדרד, סוככות כנפיו תכלכלות ואברותיו אפורות כהות. סימן ההיכר הבולט בגופו הוא הקולר השחור בחלקו האחורי של הצוואר, שהקנה לו גם את שמו העברי.

 

תעופתו ישרה ואיטית, עם חבטות כנף קצובות שאת האוושה שלהן ניתן לשמוע למרחק רב. בתעופה בולט בכנפיו ניגוד בין אברות אפורות כהות לבין סוככות בהירות, זנבו בהיר ובסיסו שחור מלמטה, דגם המסייע לאבחנה בינו לבין צוצלת ותור מצוי.

למרות שהוא אוכל זרעים, מקורו עדין וארוך יחסית, ובדומה לכל יתר היונים הוא אינו מפצח את הזרעים שהוא מלקט, אלא מפרק אותם בקיבה השרירית (הזפק), בסיוע מעט אבנים שהוא בולע.

מלבד השירה החזקה המשמשת לחיזור ולהכרזה על טריטוריה, בעונת החיזור מבצעים הזכרים גם מעופי ראווה שבמהלכם הם נוסקים מעלה בתלילות, בחבטות כנפיים עזות, מראש עץ או מעמדה בולטת אחרת, ואז גולשים מטה במסלול מעגלי בכנפיים פרוסות לרווחה.

 

מידות

אורך גוף: 29 - 33 ס"מ. משקל: 120 - 235 גרם.

 

שם בערבית: אוטרוע'ולה ("המתריע").

פירוש השם המדעי: Streptas = צווארון ו- peleia = תור/יונה

deca = עשר ו- octo = שמונה.

במיתולוגיה, האגדה מספרת על משרתת קשת-יום שמקוננת על כך שמעבידיה הקמצנים מחלקים את שכרה הזעום ל-18 תשלומים בשנה. המשרתת מתפללת לאלים שישחררו אותה ממשרתה/עבדותה והם (כרגיל - משתעשעים בבני התמותה…) הופכים אותה לתור אשר מחכה כהד את המיית קינתה...

 

תפוצה ומגמות אוכלוסין

תפוצתו המקורית של תור הצווארון בדרום-מזרח אסיה ובמזרח התיכון. במאתיים השנים האחרונות הוא מרחיב את תפוצתו בהדרגה בעקבות התיישבות אדם והוא נפוץ כיום במרבית שטחה של אירופה, דרום אסיה, צפון מצריים וחצי האי ערב. במקביל הוא הקים אוכלוסיות פולשות גם בארה"ב ובאוסטרליה.

 

 

 

 

בישראל

יציב שכיח בכל אזורי הארץ למעט במדבר הצחיח, הוא הרחיב את תפוצתו לנגב ולערבה במהלך שנות ה-70של המאה הקודמת, בעקבות הקמת קיבוצים ומושבים חקלאיים. בעונת הקינון הוא טריטוריאלי מאוד, אך אחרי הקינון הוא מתלהק ללהקות גדולות הנראות בשדות, ברפתות ובאסמים.

 

סכנות ואיומים

סטטוס שימור בינ"ל - לא בסיכון (LC).

סטטוס שימור אזורי – לא בסיכון (LC).

 

מידע כללי

תור הצווארון ניזון בעיקר מזרעים שהוא מלקט על פני הקרקע, אך גם מעלים שונים ומהרבה מזון ירוק.

עונת הקינון נמשכת ממרץ עד יוני. התורים בונים את קינם לרוב על עצים שונים, במיוחד על עצי מחט וברושים. בתטולה שתי ביצים, עליהן דוגרים שני בני הזוג במשך כשבועיים. הגוזלים מואכלים ב"חלב יונים" שההורים מקיאים ישירות למקורם. הם פורחים מהקן בהיותם בני 18 יום לערך.

 

 

ערך זה נכתב על ידי אסף מירוז

 

 

 

 

 

 

רמות שימור

היכן ניתן לצפות בתור צווארון


גרף עמודות שבועי

תצפיות אחרונות

תאריך מיקום כמות צופה
23/10/2019 איילת השחר 50 nitay haiun
23/10/2019 Agamon Hahula (general) אגמון החולה (כללי) 3 Yechiel Scheinfeld [eBird]
23/10/2019 Agamon Hahula (general) אגמון החולה (כללי) 400 nitay haiun

מאמרים

הספר האדום

ציפורים דומות

תגובות והערות

land marks