קטופה - Ketupa zeylonensis

תיאור המין

"היה לי העונג לצוד קטופה נהדרת... ציפורניה הענקיות והשרשכף הארוך והערום שלה דומים לשל עיט הדגים, ומותאמים להפליא לציד טרפה החלקלק ולהחזקתו.  עניין מיוחד נודע למציאה זו, בשל העובדה שבזה גילינו ממש על חוף הים התיכון עוף, שלא נמצא מעולם קודם לכן מערבה מדרום הודו. עוף זה היה לנו העדות הראשונה והמעניינת ביותר להתפשטות הפאונה ההודית עד לסוריה.

 

אכן, תגלית אחת כזאת היא פיצוי מלא על הרבה ימי עמל של אורניתולוג נלהב".

 

כך מתאר החוקר הנודע הנרי בייקר טריסטראם את גילוי הימצאותה של הקטופה בישראל, שניצודה על ידו ב- 1863 בנחל כזיב, שהיה באותם ימים שופע מים ודגים.

הנרי בייקר זיהה באותו ביקור ארבע קטופות בנחל כזיב. עוד לפחות שבעה פרטים ניצודו על ידי אספנים שונים עד ל- 1950 בגליל העליון וסביב הכנרת.

 

מסיכום העדויות עולה שהקטופה קיננה במרבית בתי הגידול הלחים של צפון הארץ - בנחלי האיתן של הגליל והגולן, סביב הכנרת ואגם החולה וכן לאורך נהר הירדן שדרומית לכנרת.

אוכלוסיה זו מנתה ככל הנראה כמה-עשרות זוגות, אף שמעולם לא נצפה בארץ קינון.

 

ייבוש מקווי מים כאגם החולה וביצותיו, שאיבת מי מעיינות, זיהום נחלים ושאיבת מים מהכנרת הביאו לצמצום מהיר של מקומות החיות של הקטופה במהלך המחצית השנייה של המאה הקודמת. במקביל פעלו גורמים נוספים, ביניהם ציד מוגזם של פרטים לאוספים מדעיים, הפרעות מפעילות צבאית, חקלאות ומטיילים.

תצפיות מעטות בקטופות נרשמו עד לתחילת שנות ה- 1970 בנחלי האיתן שיורדים מהגולן לכנרת ולאורך הירדן, אך הללו הלכו והתמעטו.

 

הקטופה האחרונה שתועדה בישראל נצפתה וצולמה ב- 1975 באזור חמת-גדר (על ידי עמיצור בולדו, גיורא אילני ופר שלוטר).

הקטופה היא נחלת העבר בארץ. דוגמה וסמל למהפך שהתחולל בעולם הטבע של ארץ ישראל במאה השנים האחרונות. כיום צריך להרחיק לתורכיה או להודו כדי לזכות בהצצה בעוף המופלא הזה, להאזין לשירתו ולהתחקות אחר אורחות חייו.

 

מידות

אורך גוף: 50 - 58 ס"מ. משקל: 1.0 - 1.2 ק"ג.

 

שם בערבית: בומת אל סמק ("ינשוף הדגים")

 

תפוצה ומגמות אוכלוסין

תחום תפוצתה העיקרי כולל את דרום-מזרח אסיה ותת-היבשת ההודית שמדרום להימלאיה. מערבית לתחום זה היא ידועה מפקיסטן, איראן, עיראק, סוריה, תורכיה, לבנון וישראל. מעמדן של הקטופות בחלקו המערבי של האזור אינו ברור והן ככל הנראה נכחדו מסוריה, לבנון וישראל, אך שרדו במספר אתרים בתורכיה.

 

בישראל

נכחדה במהלך שנות השבעים של המאה הקודמת.

 

סכנות ואיומים

סטטוס שימור בינ"ל - לא בסיכון (LC).

סטטוס שימור אזורי - נכחד באזורנו (RE)

 

מידע כללי

הקטופה דומה לאוח בגודלה, בצבעיה ובמבנה גופה, אך נבדלת ממנו ברגליה החשופות מנוצות (נראות דקות), בפספוס עדין יותר על החזה ובהעדר דגם פנים בולט (הראש כולו חום אחיד). ציציות אוזניה קצרות ופרועות ומשוות לראש מבנה ריבועי ושטוח, עיניה צהובות.

 

החלקים העליונים בצבע חום-שוקולד, ועל רקע זה בולטות סוככות שכמה בהירות היוצרות שני פסים לבנים בצידי הגב. החלקים התחתונים בהירים יותר, צבעם חום-בז' עם פספוס אורך עדין. הרגליים מותאמות לציד דגים - פיסת הרגל חשופה מנוצות והחלק התחתון של האצבעות מרוצף בקשקשים קוצניים המסייעים לאחיזה בטרף חלקלק, וזהו גם תפקידם של הטפרים הקצרים והמאונקלים מאוד.

 

הקטופה קולנית, בעיקר בתקופת החיזור והקינון. בין קולותיה יללה גבוהה, המזכירה את קריאתו של הכרוון. שירתה עמוקה ועמומה, תלת-הברתית, Hoo-Ooo-Hoo.

הקטופה חיה בבתי גידול לחים – הן ליד נהרות, נחלים ואגמים, והן ליד חופי הים. במשך היום עומדת הקטופה בין ענפי עצים או בכוכי סלע, ועם חשיכה היא יוצאת לשחר לטרף מנקודות תצפית בולטות ליד המים.

בעת הציד היא מסתמכת במידה רבה גם על חוש הראייה לאיתור הטרף. היא צוללת לעבר המים ומבצעת יעף נמוך מעליהם, כשהרגליים מושטות מטה ברגע הנכון ושולות את הטרף כשהאצבעות טובלות במים.

הרכב מזונה כולל בעיקר דגים, אך גם יונקים קטנים, ציפורים, זוחלים, דו-חיים, סרטנים וחרקים. קיימת עדות גם על קטופה האוכלת מפגר של תנין.

 

 

 
 
 

רמות שימור

היכן ניתן לצפות בקטופה


גרף עמודות שבועי

מאמרים

הספר האדום

תגיות

תגובות והערות

land marks