צוקית בודדת - Monticola solitarius

תיאור המין

 

הציפור הלאומית של מלטה.

תואר שאין להקל בו ראש כלל וכלל!

סקרנים?

המשיכו לקרוא...

 

 

ציפור שיר בינונית בגודל של זרזיר - דקת גזרה, בעלת רגליים ארוכות. עמידתה זקופה בדרך כלל.

המקור דק וארוך (כמעט באורך הראש), ניזונה מחרקים גדולים, עכבישים, חלזונות, זוחלים קטנים ואף עכברים קטנים. כמו מכן מגוונת את תפריטה בזרעים בפירות קטנים. את טרפה מאתרת בדרך כלל על הקרקע מעמדת תצפית מוגבהת על סלע, אך יודעת גם לקטוף חרקים באוויר כדרך החטפיות (Flycatching).

 

קיימת דו-צורתיות זוויגית מובהקת, או במילים אחרות - הזכרים והנקבות שונים זה מזה במראה החיצוני.

הזכר בצבע כחול-אפור. הכנפיים שחורות והזנב בצבע כחול-שחור. הנקבה חומה כהה בחלקיה העליונים וכל החלקים התחתונים מעוטרים בדגם סהרונים מפוספס. הזנב ארוך ובולט באופן ניכר מעבר לקצות הכנפים.

מקננת לרוב בחורים ובסדקים בקירות סלעיים.

 

הצוקית הבודדת ייחודית במראה באופן יחסי אך ניתן לעתים לבלבלה עם ציפורים אחרות;

זרזיר מצוי - הזכר הכהה של צוקית בודדת יכול להידמות לזרזיר מצוי, לעתים, בשל מימדי הגוף, הצבע הכהה והמקור הארוך. אולם הזרזיר, החורף בישראל, נבדל מהצוקית בדגם המנוקד (בחורף), בזנבו הקצר וכמובן בהיותו ציפור חברתית מתלהקת להבדיל מהצוקית הבודדת.

 

נקבת הצוקית הבודדת יכולה להידמות לנקבת הצוקית החכלילית אך קיימים הבדלים ניכרים בין 2 המינים. הצוקית החכלילית בעלת מקור וזנב קצרים יותר, המשווים לה מראה גוצי. כמו כן, לעומת הצוקית הבודדת החלקה מלמעלה, הצוקית החכלילית מעוטרת בדגם הסהרונים גם בחלקיה העליונים. כמו כן זנבה של הצוקית החכלילית אדום חלודי לעומת זנב חום של הצוקית הבודדת. הזכרים של שני המינים שונים זה מזה בדגם הצבעים ואינם ניתנים לבלבול.   

מקום החיות של הצוקית הבודדת הינו נוף הררי טרשי, במדרונות ובוואדיות. דוגרת החל מגובה פני הים עד לרום 4,000 מ' (בהימלאיה).

 

 

מידות

אורך גופה 21 - 23 ס"מ. משקל 45 - 60 גרם.

 

שם בערבית: סכלה, סומנה.

בשפת המדע: Monticola - שוכן הרים. solitarius - בודד/יחידאי.

הצוקית הבודדת הינה ציפור טריטוריאלית אדוקה, השומרת על אזור מחייתה גם מחוץ לעונת הקינון. היא נוהגת לגרש משטחה ציפורים פולשות. גם כאלה שאינן מהמין שלה. השמות הלטיני והעברי מעידים שניהם על מקום החיות ההררי של הצוקית ועל מידת הסבלנות הנמוכה שלה כלפי ציפורים אחרות בשטחה.

 

שם אנגלי: בעבר שוייכה הצוקית הבודדת למשפחת הקיכלים (Thrushes). מכאן נובע השם האנגלי Blue Rock Thrush. כיום, עם התפתחות המדע ושיטות האבחון והזיהוי, משויכת הצוקית למשפחת החטיפיתיים (Flycatchers).

 

תפוצה ומגמות אוכלוסין

הצוקית הבודדת היא ציפור "העולם הישן" ותפוצתה חותכת אותו לרוחבו מספרד ומרוקו במערב עד ליפן במזרח.

האוכלוסיות המערביות; צפון אפריקה, דרום אירופה וטורקיה יציבות בעיקרן. החל מטורקיה ועד לאזור ההימלאיה האוכלוסיות נודדות וחורפות מסודן באפריקה, דרך חצי האי ערב ודרום אסיה עד מלזיה.

האוכלוסיות המזרחיות מעורבות. חלקן יציבות וחלקן חורפות בדרום אסיה.

בתחום תפוצתה ידועים 5 תתי-מינים. 2 תתי-מינים נצפו בישראל.

 

בישראל

בישראל הצוקית הבודדת יציבה בעיקרה. חולפת וחורפת לא שכיחה בכל חלקי הארץ. נפוצה בצפון הארץ, במרכזה, בחבל הים תיכוני עד לספר המדבר.

תת-המין הנפוץ בישראל M. s. solitarius. מקנן בצפון מערב אפריקה, אגן הים התיכון טורקיה והקווקז.

תת-המין  M. s. longirostris ("ארך מקור…") נפוץ מטורקיה מזרחה עד אפגניסטן. חורף בעיקר בדרום מערב אסיה. בישראל חולף נדיר בעיקר באביב. תצפיות מעטות של פרטים חורפים נצפו במזרח הארץ.

 

הצוקית מקיימת 2 מחזורי קינון בשנה. הראשון מתחיל במרץ-אפריל. כך שניתן לראות פרחונים (גוזלים שפרחו מהקן) כבר באפריל. מחזור קינון מתקיים בחודשים מאי-יוני. לעתים גם באותו הקן.

 

 

מידע כללי

 

נתחיל בשורה התחתונה: ההערכות מדברות על כך שמדי שנה מעל 500 מיליון ציפורים (חצי מיליארד!!!) ניצודות במהלך נדידתן באזור אגן הים התיכון בלבד.

ואיך הנתון המזעזע הזה מתקשר אל גיבורתנו, הצוקית הבודדת?

ובכן, כמו שהוזכר בתחילת הכתוב הצוקית הבודדת היא הציפור הלאומית של מלטה - אחד המוקדים המרכזיים שבהם מתבצע טבח קבוע של עשרות אלפי ציפורים מדי שנה.

וזו הזדמנות לכוון את הזרקור לאחת מנקודות השפל הגדולות ביותר כיום בעולם בתחום שמירת הטבע. ואין זה עניין של מה בכך, בהתחשב בתמונת המצב העגומה של שמירת הטבע בעולמנו.

 

מעט רקע

אחת התופעות המרתקות והמרהיבות ביותר המתרחשות בעולמנו כל שנה הינה נדידתן של מיליארדי ציפורים מאזורי הקינון שלהן אל אתרי החריפה לפני בוא החורף, וחזרתן לאזורים אלה עם סיומו.

הסיבה לנדידה זו היא צמצום מלאי המזון בעונת החורף. בכדי לשרוד את העונה הקרה ודלת המזון, עוזבות הציפורים את אזורי הקינון ויוצאות למסע ארוך וקשה לארצות חמות יותר, בהן הן יכולות למצוא את מזונן ביתר קלות.

 

זהו מסע מפרך ומסוכן בן אלפי קילומטרים אשר במהלכו הציפורים צריכות להתמודד עם תנאי מזג אוויר קשים, מכשולים גיאוגרפים כבירים (מרחבים אדירים ללא מים או מזון כמו מדבר סהרה, או שרשראות הרים גבוהות כמו ההימלאיה או האלפים), מאמץ פיזי בלתי נתפס הדורש הוצאת אנרגיה גבוהה, וסכנת טריפה.

לכל אלה מצטרפת סכנת הצייד על ידי בני אדם. סכנה מוחשית וגדולה ביותר המשנה לחלוטין את כללי המשחק הטבעיים.

 

במשך אלפי שנים הציפורים יוצאות למסע הנדידה במועדים קבועים ובאותם המסלולים בדיוק. הן יודעות היכן ניתן לעצור ולנוח והיכן לא. הן יודעות היכן נמצאים המעברים האפשריים בין שרשראות ההרים הגבוהים והיכן נמצאת נאת המדבר המבודדת. אותה "תחנת דלק" אחרונה שבה אפשר למלא את מצבורי האנרגיה רגע לפני חציית המדבר או מייד לאחריו. אותה תחנה קריטית שבלעדיה הן לא יצליחו להשלים את המסע.

אלא שלא רק הציפורים יודעות זאת. גם האדם למד זאת. והוא יודע בדיוק היכן ומתי לחכות לאותן ציפורים נודדות.

כאמור, זהו מסע קשה אשר, באופן טבעי, גובה מחיר לא קטן. ציפורים רבות אינן שורדות אותו. אבל זהו חלק מהמשחק. כך היה תמיד לאורך ההיסטוריה. החלשים משלמים את המחיר והחזקים, או המתאימים יותר, שורדים וזוכים להעמיד את הדורות הבאים.

כאן נכנס האדם לתמונה ומשנה את כללי המשחק. לאורך מרבית שנות קיומו, היה האדם צד לצורך מחייתו בלבד. כל עוד גודל האוכלוסיה של המין האנושי היה מצומצם, צרכים אלה לא שינו את המאזן הסביבתי. מצב זה השתנה במאות השנים האחרונות "תודות" לשני גורמים עיקריים. הראשון הוא קצב הגידול המהיר והבלתי נתפס של אוכלוסיית בני האדם והשני הוא ההתפתחות המהירה של הטכנולוגיה שהביאה עימה שיטות ציד פשוטות ויעילות ביותר.

 

כיום מתבצע צייד במימדים מדאיגים למטרות שונות (מרבית האנושות לא תלויה בצייד כמקור מזון כיום): מזון, ספורט, הנאה או פשוט המשך למסורת תרבותית ארוכת שנים.

שיטות הצייד אף הן רבות ומגוונות ויצירתיות להחריד. רשתות עדינות ובלתי נראות הנפרסות לאורך מאות קילומטרים על קו החוף ולוכדות כמעט כל ציפור המגיעה מהים. מקלות וענפים אשר מהווים נקודות עצירה ומנוחה לציפורים התשושות נמרחים בדבק חזק. דבק שממנו לא ניתן להשתחרר. וכמובן נשק חם.

 

אחד המכשולים העיקריים העומד בפני הציפורים הנודדות מאירופה לאפריקה וחזרה הוא הים התיכון. מכשול זה מחייב את הציפורים לבחור בנתיבים קבועים ומצומצמים. אפשרות אחת היא לעקוף את המכשול. כך הופכות ישראל וספרד לצווארי בקבוק עבור מליוני ציפורים אשר בחרו במסלול העוקף. מיליוני ציפורים אחרות אימצו לעצמן מסלולים החוצים את הים התיכון על ידי עצירות ביניים באיים הפזורים לאורך הדרך.

וכאן אנו חוזרים למלטה.

 

 

 

חצי האי האיטלקי החודר עמוק אל תוך הים התיכון, ובהמשכו סיציליה מהווים ציר נדידה מרכזי ביותר המאפשר את חציית הים התיכון. מלטה היא אי השוכן מדרום לסיציליה. ככזאת, היא מהווה תחנת עצירה למאות אלפי ציפורים.

באביב הציפורים נודדות צפונה - ממעונות החורף באפריקה אל אתרי הקינון באירופה ואסיה. הן עפות מאות קילומטרים מעל הים התיכון עד שסוף סוף הן מגיעות, תשושות ורעבות, אל האי. ושם מחכים להם הציידים, כשהמוטו של רבים מהם הוא: "If it flies it dies".

 

אמנם האיחוד האירופי קובע הנחיות ותקנות המגבילות את הצייד במדינותיו. אבל צייד בלתי חוקי ובלתי מבוקר בהיקפים נרחבים ממשיך להתקיים גם כיום.

כדי לסיים בנימה מעט יותר אופטימית יש לומר כי במקומות שונים ישנה מגמה חיובית ביותר בצמצום תופעת הצייד הבלתי מבוקר. הרבה בזכות פעילות עיקשת של ארגונים שונים ומתנדבים הפועלים כנגד התופעה.

השנה (2015) נערך משאל עם במלטה בעקבות דרישה שעלתה מהציבור בנוגע לאיסור צייד הציפורים באביב. החדשות הרעות הן, שמצדדי הצייד זכו במשאל על חודו של חצי אחוז (!) ולכן צייד האביב ממשיך להתקיים. החדשות הטובות הן שהמודעות הציבורית עלתה פלאים וכיום כמעט 50% מקרב תושבי האי טוענים כי יש לסיים את הצייד באי.

ומודעות הציבור היא אחד הכוחות הגדולים ביותר שיכולים להביא לשינוי.

בהצלחה.  

 

 

ערך זה נכתב על ידי דותן יושע

 

 

רמות שימור

היכן ניתן לצפות בצוקית בודדת


גרף עמודות שבועי

תצפיות אחרונות

תאריך מיקום כמות צופה
19/07/2019 ⁨IL-מחוז צפון⁩ (33.0788,35.1997) 3 שגיא שועל
12/07/2019 Wadi Yissachar נחל יששכר 1 Niv Bessor
12/07/2019 Wadi Yissachar נחל יששכר 1 Tuvia Kahn
land marks