ורדית סיני - Carpodacus synoicus

תיאור המין

אחת הציפורים הנאות והמיוחדות של מדבר יהודה, מרכז הנגב והרי אילת.

בצבעיה הוורודים היא מזכירה את הסלע האדום של פטרה, והיא אכן הציפור הלאומית של שכנתינו ממזרח! כשם שפטרה ננצרה בדעת הקהל כעיר מסתורית ובלתי מושגת, כך גם הורדית, ששמה הולך לפניה כציפור בדלנית, המתבודדת באזורים נידחים ומצוקיים במדבר הצחיח.

ורדית סיני היא בן חריג לסוג ורדית, שבו כעשרים מינים החיים בנופים של חורשים ויערות בהרים נישאים.

 

אלו הם פרושיים שמקורם קצר ועבה, ומותאם לליקוט ולפיצוח זרעים קטנים.

לזכר של ורדית סיני ראש בגוון וורוד כהה, עם מצח לבנבן, גוף וורוד בהיר וכנפיים חומות. הנקבות והצעירים חומים בהירים ופחות ססגוניים. צבעי הזכר הופכים עזים לקראת עונת הקינון, בעקבות בלייה של שולי הנוצות (שהוחלפו לאחר עונת הקינון הקודמת). למרות הצבעים העזים, קשה מאוד בדרך-כלל לאתר את הורדיות בשטח מחייתן בינות למצוקים, אלא בשעה שהן יורדות לגב-מים לצורך שתייה, או בעונת החיזור כאשר הזכרים שרים מראשי המצוקים.

 

מידות

אורך גוף: 15.5 - 16.2 ס"מ. משקל: 15 - 20 גרם.

שם בערבית - עַצְפוּר ורדי

 

תפוצה ומגמות אוכלוסין

לוורדית סיני ארבע אוכלוסיות שונות ומבודדות זו מזו, שבכל אחת מהן הוגדר תת-מין אחר. שלוש מהאוכלוסיות מתקיימות באזורים שונים בסין ובאפגניסטן, ואילו האוכלוסייה הרביעית מוגבלת לנגב, חצי האי סיני ועבר הירדן (תת המין C. s. synoicus).

 

 

לקראת נחיתה... ורדית סיני, זכר.     צילום: אבי מאר

 

בישראל

בארץ הוורדית מקננת בתחום מצומצם למדי שכולל את הרי אילת, הר הנגב המרכזי והמזרחי (בעיקר לאורך מצוק הצינים ומצוקי המכתשים) וחלק מרמת מדבר יהודה ומצוק ההעתקים - בעיקר בין הנחלים ערוגות לדרגה.

האוכלוסייה יציבה באופן כללי, אך לאחר עונת הקינון משוטטת לטווחים ניכרים ויורדת לגבהים נמוכים יותר בכדי להעביר את החורף. בתקופה זו ככל הנראה גם מגיעות לארץ ורדיות מאזורים סמוכים דוגמת הרי אדום, שם מתקיימת אוכלוסייה גדולה בהרבה.

 

 

מידע כללי

הורדית היא ציפור חברותית, המתלהקת מחוץ לעונת הקינון ללהקות המונות עשרות פרטים. עם ערב מתכנסות הלהקות ללינה משותפת על המצוקים ובנקיקי סלע, ובמשך היום אפשר לראותן כשהן מגיעות לאתרי שתייה קבועים - בדרך כלל בשעות הבוקר ואחר הצהריים.

 

לקראת עונת הקינון מתפצלת הלהקה לזוגות וכל זוג תופס לו טריטוריה, אך לעיתים הן מקננות במושבות דלילות, עם מרחק של כמה עשרות מטרים ואף פחות בין קן לקן.

עונת הקינון בארץ מתחילה בחודש מרץ, עם שירתם המסתלסלת של הזכרים. הטלת הביצים מתרחשת במהלך אפריל, בקן מוצנע בנקיקי סלע ובסדקי מצוקים. הקן בנוי כסלסלה הקלועה מגבעולים ומעשבים, בתטולה 4 - 5 ביצים תכלכלות בהירות.

 

משך הדגירה 13 - 14 יום והגוזלים שוהים בקן עוד כשבועיים, כאשר ההורים מאכילים אותם בזרעים שרוככו בזפק.

לבושם של הצעירים דומה ללבוש הנקבה, והזכרים מקבלים את הניצוי האדום רק בחורף או באביב השני לחייהם, מרביתם ככל הנראה גם מתחילים לקנן רק בתקופה זו.

ורדיות סיני ניזונות בזרעים, פירות ופרחים שהן מלקטות על הקרקע ולעיתים גם על שיחים ועצים. באזורים שבהן הן מורגלות בביקורי מטיילים, הן מלקטות שיירי אוכל בחניונים.

הרגלי האכילה הם שהקנו לסוג ורדית את השם המדעי Carpodacus, שפירושו "נוגס הפירות".


 

 

ערך זה נכתב על ידי הצפר, האקולוג ומי שעומד

מאחורי הספר האדום של העופות המקננים בשראל - אסף מירוז

 

רמות שימור

היכן ניתן לצפות בורדית סיני


גרף עמודות שבועי

תצפיות אחרונות

תאריך מיקום כמות צופה
13/10/2019 הרי רמון 2 Dan Alon
12/10/2019 Salvadora Spring עין סלבדורה 17 Avner Rinot
26/09/2019 נחל משמר 1 Lior Dor

מאמרים

הספר האדום

תגובות והערות

land marks