מגלן מצויץ - Geronticus eremita

תיאור המין

למגלן המצויץ ולבני האדם יש הסטוריה ארוכה מאוד - הסטוריה שהובילה, כמעט, להכחדתו של העוף המיוחד הזה. בני האדם סגדו לו, חנטו אותו, העריצו וחגגו לכבודו. אבל גם התנכלו לו, אכלו את בשרו וסקלו אותו באבנים. המגלן המצויץ נחטף מקנו, ניצוד, הורעל… הוא היה משאת נפשם של צליינים, מושא מחקרם של מדענים.

 

המגלן המצויץ תואר לראשונה באירופה, בשנת 1555 עם "סעיף" שמציין כי בשרו - במיוחד זה של גוזלים מגודלים - כאלה שאוטוט צריכים לפרוח מהקן - הוא מעדן מלכים.

בעבר מין זה דגר בעמק הריין, בשוויץ, הונגריה ואוסטריה אבל מכיוון שכל הפרחונים נאספו אל צלחתם של אצילי אירופה - הוא נכחד משם במאות ה-16 וה-17.

 

ואז, לפני 100 שנים בערך - בתחילת המאה ה-20. הם גילו אותו שוב - את העוף המיתולוגי שמחליף צבעים, בעל הראש הקירח והציצית הפרועה. הוא נמצא בצפון אפריקה ובמזרח התיכון, בסוריה...

הפעם היו אלה אספני עופות נדירים, שליחי מוזאונים, גני חיות וציידים. כמובן.

גם הרס בתי גידול, ושימוש בחומרי הדברה (קוטלי חרקים שנועדו להדביר נחילי ארבה, למשל, קטלו 600 מגלנים בטורקיה - בחורף 1959) וגם שינויי אקלים, שנות בצורת שחזרו ונשנו - וייבשו את סיכוייהם של המגלנים…

 

בסוף המאה ה-20 מנתה אוכלוסיית המגלנים המצוייצים כ-50 זוגות בלבד. הם היו רחוקים מרחק פסיעה מהכחדה סופית.

 

נהוג להפריד בין האוכלוסייה המערבית (מרוקו) ובין האוכלוסייה המזרחית (סוריה וטורקיה). למרות שהפרטים דומים זה לזה, יש ביניהם הבדל אחד, מהותי, שמשנה את כל התמונה. עכשיו אתם סקרנים? המתינו עוד קצת בסבלנות.

ארבע מושבות דגירה נמצאות במרוקו: שלוש בפארק הלאומי Souss Massa (סמוך לאגאדיר) ואחת נוספת לא הרחק משם ב - Tamri. באתרים אלה המגלנים מקננים על מצוקים נישאים, מעל חופי האוקיינוס האטלנטי.

בשנת 1995 האוכלוסייה המרוקנית מנתה 300 פרטים, מתוכם 74 זוגות מקננים. השנת 1998 מספר הזוגות הצטמצם ל-59, לאחר ששנתיים קודם לכן 40 פרטים נמצאו מתים מסיבה שאינה ברורה. בשנת 2006, 95 זוגות קיננו במרוקו והחדשות הטובות הן שמאז שנת 1980 אוכלוסייה זו רושמת מגמה חיובית.

השנה - 2015, מספר המגלנים במרוקו מתקרב ל-600 עם 116 זוגות דוגרים ושעורי הצלחה גבוהים בקינון - עם 1.7 פרחונים לכל זוג.

 

המצב בקרב האוכלוסייה המזרחית, לעומת זאת, הרבה פחות אופטימי.

נהוג היה לחשוב כי היא נכחדה לחלוטין, אבל בשנת 2002 "מושבה" זעירה, עם 7 פרטים, נמצאה בפלמירה - אי שם במדבר הסורי.

במהלך שש עונות הקינון (בין השנים 2002 - 2007) שלושת הזוגות (ובהמשך שני זוגות..) הפריחו 24 מגלנים צעירים. אבל המציאות בסוריה, כפי שכולנו יודעים, קשה מאוד. גם למגלן המצויץ.

 

זה הזמן לגלות מה שונה בין האוכלוסייה המערבית לאוכלוסייה המזרחית. המגלנים מהאוכלוסייה המזרחים נודדים בעוד שהמגלנים מהאוכלוסייה המערבית יציבים.

בין השנים 2004 - 2007 חמישה מגלנים צעירים שבו למושבה. בשנת 2008 הקינון נכשל לאחר שארבעת הגוזלים מתו - כנראה שנטרפו על ידי עורבים חומי-עורף. גם בשנת 2009 הקינון נכשל, לא ברור מדוע - כנראה בגלל הפרעות או מיעוט משקעים באביב.

בשנת 2011 הזוג היחיד שקינן הפריח שני פרחונים אבל בשנה שלאחר מכן אותו זוג לא הצליח לקנן. בשנת 2013 רק פרט אחד חזר למושבה, גם בשנת 2014 הוא היה שם לבדו. ב-2015 לא נראה במקום מגלן מצויץ.

 

משדרי לוויין שהותקנו על גופם של המגלנים סיפרו על נתיב הנדידה של מין זה - נתיב שעובר ב"שכונות הפשע" של המזרח התיכון ובהמשך, אפריקה. המגלנים עפים דרומה, דרך ירדן וערב הסעודית, עוצרים לכמה ימים ואף שבועות בתימן ואז ממשיכים אל אתרי החריפה שבמרכז אתיופיה. את הדרך חזרה לסוריה הם עושים דרך אריתראה וסודן ואז שוב דרך ערב הסעודית וירדן.

ארבעה פרטים בוגרים נצפו באתיופיה, בחורפים שבין 2006 - 2008. במאי 2007, דרך אגב, פרט לא ממושדר נצפה גם בישראל (Birdlife International). גם ב-2013 ו-2014 נצפו פרטים בודדים באתיופיה, אבל נראה שהם לא שייכים לאותה מושבה סורית. שם זה כבר נגמר.

אז מהיכן הם הגיעו? אל תאבדו תקווה - הנה הם באים - המגלנים של טורקיה.

 

 

 

 

אוכלוסייה "חצי טבעית" המונה כמעט 100 פרטים מצויה בברקיק שבטורקיה.

במקרה של האוכלוסייה הזו, המגלנים "רשאים" לעוף חופשי 5 חודשים בשנה ולקנן באתרים טבעיים ובתבות קינון מיוחדות אשר מותקנות עבורים במצוקים. אבל בתום עונת הקינון כל הפרטים נאספים אל תוך מתחם מגודר שמונע מהם לנדוד.

בשנת 2009, שלושה פרטים מהמושבה הזאת זכו לנדוד דרומה. הם עברו בפלמירה שבסוריה והמשיכו לדרכם. באותה שנה נמצאו שלושה פרטים מתים בירדן ויש סיכוי סביר שמדובר באותם פרטים.

בשנת 2013, שישה פרטים נבחרו להישאר מחוץ לכלוב, לשאת משדר ולנדוד. לפחות חמישה יצאו לדרך באוגוסט, לכיוון התחנה הקבועה - אזור פלמירה שבסוריה. הם נמצאו שם כמה שבועות ואז הם נעו מערבה לכיוון חומס… כעבור מספר ימים שלושה מהם הפסיקו לשדר.

 

בישראל

 

מאז שנות ה-70 נרשמו מספר תצפיות במגלנים מצוייצים בישראל. חלקן אפילו מרשימות ביותר.

באביב 1970, נראו בקיבוץ אילות להקות אחדות של מגלנים בנדידה, אחת מהן - באמצע מאי - מנתה 16 פרטים!

בספטמבר 1975 נראה פרט בודד באזור ערד, באפריל 1980 נצפה פרט בודד מדרום ליריחו ובמרס 1983 תצפית נוספת באילות. שנה לאחר מכן, שלושה פרטים נצפו באזור ניצנה ופרט נוסף, באוגוסט 84 באגני החמצון של באר שבע.

 

מידות

אורך גוף: 66 - 72 ס"מ. מוטת כנפיים: 130 ס"מ. משקל: 850 - 1050 גר'.

 

פירוש השם המדעי - "נזיר זקן". Gerontos - איש זקן - בזכות ראשו הקירח והמקומט של המגלן ו - eremita - נזיר - כמו במקרה של הנזירים גלוחי הראש. eremos = מדבר, ויתכן שגם כאן יש קשר: אם בזכות הנזירים שהתבודדו במדבר ואם בזכות המגלנים מהאוכלוסייה המזרחית, של ערבות סוריה.

השם באנגלית Bald Ibis - מגלן קירח והשם בעברית מתייחס לציצית הנאה והפרועה המתפרצת לה מעורפו.

 

סטטוס שימור בינלאומי - בסכנת הכחדה חמורה (Critically Endangered)

סטטוס שימור אזורי - לא רלוונטי, אינו מקנן בישראל


 

רמות שימור

היכן ניתן לצפות במגלן מצויץ


גרף עמודות שבועי

מאמרים

הספר האדום

ציפורים דומות

תגובות והערות

land marks