עיטם לבן-זנב - Haliaeetus albicilla

תיאור המין

דורס גדול מאוד וכבד. למעשה הדורס הגדול ביותר בארץ שאינו נמנה עם אוכלי הפגרים.

צבעו הכללי חום כהה, ראשו אפור, מקורו הגדול צהוב וזנבו לבן, קצר ומעוין. זהו עוף של בתי גידול לחים, דוגמת אגמים, חופי ימים, בריכות ומאגרים. הוא ניזון בעיקר מדגים, שאותם הוא שולה מפני המים בצלילה שטוחה, וכן מפגרי דגים, מעופות ביצה ומיונקים קטנים.

 

העיטמים מקננים על עצים גבוהים בקרבה למים. מספר זוגות של עיטמים קיננו בארץ עד לאמצע המאה הקודמת, אז נפסק הקינון עקב ייבוש החולה והשימוש המופרז בחומרי הדברה בחקלאות.

בשני העשורים האחרונים נעשה ניסיון להשיב את העיטמים לבני-הזנב לנופי ישראל וכארבעים פרטים שוחררו במספר אתרים בצפון הארץ. זוג עיטמים ששוחרר בשמורת החולה מנסה בשנים האחרונות לקנן, בינתיים ללא הצלחה.

 

מידות

אורך גוף: 76 - 92 ס"מ. מוטת כנף 190 - 240 ס"מ. משקל: 3,000 - 6,500 גרם.

 

שם בערבית - עוקאב אל בחר אביד אל דנב

השם העברי "עיטם" מקורו במילים "עיט" ו"ים" ומציין, בדומה לשמותיו האחרים, את מנהגו לחיות סביב מקווי מים ולצוד בהם, ואת זנבו הלבן בוהק של הבוגר.

פירוש השם המדעי - "עיט-ים לבן-זנב": hali = ים, aetos = עיט, albus = לבן ו - cilla = זנב.

 

 

 

 

תפוצה ומגמות אוכלוסין

 

תפוצתו רחבה וכוללת את אירופה, צפון אסיה, הודו, סין ויפן. במרבית תחום התפוצה מקנן תת המין: H. a. albicilla. בגרינלנד מקנן תת מין נוסף, גדול וקונטרסטי יותר. אוכלוסיית העיטם ירדה מאוד במחצית השנייה של המאה הקודמת בגלל השימוש בחומרי הדברה בחקלאות, ציד מכוון, הרס וזיהום בתי הגידול הלחים.

בשני העשורים האחרונים ניכרת מגמת התאוששות של האוכלוסייה בצפון אירופה ובמערבה, הודות לתוכניות שימור ואישוש. האוכלוסייה העולמית מוערכת ב- 20,000 עד 40,000 פרטים.

 

בישראל

שני הזוגות האחרונים קיננו בשנת 1957, בעמק החולה ובמורדות הגלבוע. לאחר מכן פסק הקינון, ככל הנראה בעקבות ייבוש החולה והשימוש הבלתי מבוקר בחומר הדברה מסוג תאליום סולפט.

זוגות אלה היו גם ככל הנראה הנציגים האחרונים של מין זה באזור כולו (כולל לבנון, ישראל, סוריה ועיראק). האוכלוסייה שקיננה בישראל היוותה גבול תפוצה דרומי של המין. האוכלוסיות הקרובות ביותר מקננות כיום בצפון איראן ובצפון-מערב תורכיה. מאז ההכחדה נצפים בארץ רק עיטמים בודדים, חורפים או חולפים.

 

 

קינון

העיטמים נוהגים לבנות קן גדול על עצים גבוהים (הקן האחרון בגלבוע היה על עץ קזוארינה). עונת הקינון בארץ נמשכה מינואר עד יוני. בתטולה 1 - 3 ביצים, אך רק גוזל אחד מגיע בדרך-כלל לבגרות.

 

נדידה

בודדים חולפים בצירי הנדידה, ביחד עם דורסים אחרים. נרשמו תצפיות בכל הארץ, אך בעיקר בעמקים הצפוניים ובחוף הכרמל, כפר-קאסם ואילת. בסתיו מסוף ספטמבר עד סוף נובמבר, באביב מסוף פברואר עד סוף מרץ.

 

חריפה

בודדים חורפים בעמק החולה, בגולן, עמק יזרעאל ועמק בית-שאן, ולעיתים נדירות יותר גם בעמק זבולון ושפלת יהודה. שיא במספר הפרטים נרשם בחורף 1988/9, עם שבעה פרטים בכל הארץ, מתוכם חמישה בעמק החולה ובדרום הגולן.

 

נסיונות להשבת העיטם לבן-הזנב כמקנן בישראל החל בשנת 1991, במסגרת הפרויקט "פורשים כנף", המשותף לרשות הטבע והגנים, חברת החשמל וגופים נוספים והוא כולל שחרור של מספר פרטים צעירים מדי שנה. העיטמים ששוחררו הם פרטים צעירים מגני חיות בישראל ובאירופה. שיטת השחרור היא על ידי אקלום גוזלים בקינים מלאכותיים בשטח טבעי, ושחרורם בהגיעם לגיל פריחה (80 יום לערך).

בין השנים 1992 - 2005 שוחררו 35 פרטים, מהם 21 בשמורת החולה, 7 בעמק בית שאן, 5 בבקעת בית-צידה (צפון-מזרח הכנרת) ו - 2 בכרמל.

מאז החלה תכנית ההשבה, נצפים עיטמים בקביעות בעמק החולה, ברמת הגולן ובגליל העליון.

זכר ששוחרר ב - 1992 ונקבה ששוחררה ב - 1993 יצרו זוג ב - 1996, ומאז הם מנסים להתרבות (בינתיים ללא הצלחה) בקינון על עצי איקליפטוס בשמורת החולה.

 

 

סכנות ואיומים

העיטם לבן הזנב הוא טורף-העל של בתי הגידול הלחים. הטריטוריה הגדולה שלו, ומגוון בעלי החיים שהוא ניזון מהם, הופכים אותו לפגיע במיוחד לכל שינוי והפרה בבית הגידול.

בארץ נפגעו העיטמים בעיקר מהרעלות והתחשמלויות, כמו גם ייבוש הביצות והאגמים. בעולם הם נפגעים גם מציד, כריתת יערות ופיתוח תשתיות על צירי נדידה (דוגמת טורבינות רוח).

 

 

מידע כללי

העיטם הוא דורס גדול מאוד וכבד של בתי גידול לחים. צלליתו ייחודית, עם כנפיים רחבות מאוד וארוכות, זנב קצר ויתדי וראש גדול ובולט לפנים כמעט כמו בליטת הזנב. צבע הבוגר חום-אפור, עם ראש לבן-חולי בהיר, זנב לבן, רגליים ומקור צהובים. הצעיר כהה, בצבע חום-שוקולד, מפוספס בפסי אורך שחורים על רקע אפור, ראשו ומקורו שחורים, זנבו ארוך יותר וכל נוצה בו לבנה עם מסגרת שחורה.

מאכלס שדות לחים ומישורים עם מקווי מים ועצים גבוהים. מקנן על עצים או במצוקים לחופי ימים, אגמים או נהרות. ניזון בעיקר מדגים ומעופות-מים, וגם מפגרים ומפסולת. האוכלוסייה החורפת בצפון אירופה תלויה כיום ברובה בתחנות האכלה, ועד 75 פרטים עשויים להצטופף סביב תחנה שכזו.

 

זיהוי

גדול מאוד, כמעט כמו נשר. הצללית בתעופה ניכרת בראש גדול ובולט קדימה, מקור ענק, זנב קצר וכנפיים רחבות במיוחד ומעוגלות, שמשוות לצללית אופי "פרפרי".

הבוגר קל בדרך-כלל לזיהוי בזכות ראשו הבהיר וזנבו הקצר והלבן. הצעיר כהה יותר, עם ראש וגרון שחורים, מנוגדים ליתר חלקי הגוף שהם חומים ומפוספסים בפסי אורך. ממרחק, עשויים הצעירים להיות דומים לעיט צפרדעים גדול וכבד, אלא שהם גדולים בהרבה, ראשם בולט מאוד קדימה, כנפיהם רחבות מאוד והם דואים בכנף מאוזנת, עם אצבעות מורמות (ולא מושפלת כמו אצל עיט צפרדעים או עיט חורש).

 

 

 

ערך זה נכתב על ידי אסף מירוז

 

 


תצפית מעניינת ב... עיטם לבן-זנב   תצפית מעניינת ב... עיטם לבן-זנב   תצפית...


 

"מה תגידו על זה... דיווחתי היום על להקה גדולה של עגורים שחלפה מעל ים המלח בדרכה דרומה. ובעוד ראשי החץ האחרונים חולפים לי מול המרפסת, הופיע בציר מעט יותר מערבי הבחור הזה, גם הוא עם הפנים דרומה, בנתיב אלכסוני שגרם לי לחשוב שאולי הוא עוקב אחרי העגורים.

 

 

רק עכשיו הסתכלתי על התמונה שצולמה מטווח די רחוק, קצת סירבתי להאמין, והתייעצתי עם מומחי הבית שלי.

עיטם לבן זנב צעיר מעל ים המלח!" אלדד גולן 29.10.15

 

 

 

 

רמות שימור

תצפיות אחרונות

תאריך מיקום כמות צופה
06/12/2018 אגמון החולה קו מתח צפוני 2 יהונתן מירב
05/12/2018 אגמון החולה 2 כליל צייטלין
01/12/2018 אגמון החולה 2 אביהוא נוסבאום שקולניק

היכן ניתן לצפות בעיטם לבן-זנב

מאמרים

הספר האדום

land marks