עזניית הנגב - Torgos tracheliotus

תיאור המין

כפי שמעיד עלייה שמה (עוז - כוח), עזניית הנגב היא דורס גדול מאוד וחזק, למעשה הדורס הגדול ביותר באזורנו. מוטת כנפיה מגיעה כמעט כדי שלושה מטרים ומשקלה מעל לעשרה קילוגרם. צבעה הכללי חום כהה, בטנה בהירה, ראשה וצווארה קירחים וצבעם אפור.

 

עוזניית הנגב ניזונה מפגרים, באמצעות מקורה החזק היא מבתקת את עורן של בהמות גדולות כגמל, ובכוחה לגרור פגרים שמשקלם כארבעים קילוגרם. בנוסף, היא מסוגלת לצוד בעלי חיים קטנים דוגמת ארנבת וחרדון-צב.

עוזניית הנגב חיה לרוב ביחידים או בזוגות, היא מקננת על עצי שיטה בוואדיות רחבים ובנופי סוואנה. הקן הענק בנוי מענפים ומזרדים, גובהו עשוי להגיע למטר אחד וקוטרו שניים עד שלושה מטרים. העוזניות מטילות ביצה אחת ומחזור הקינון שלהן ממושך ואורך כשנה.

 

עוזניות הנגב קיננו בנגב, במדבר יהודה ובערבה. כתוצאה מצייד ומאיסוף של פרטים לגני חיות, וכן בשל צמצום במקורות מזונן, הן הלכו והתמעטו במהלך המחצית השנייה של המאה הקודמת, עד להכחדתן המוחלטת בסוף שנות השמונים. חסרונן במערכת האקולוגית של המדבר הישראלי מורגש גם כיום, בהיעדר אוכל נבלות שמסוגל לקרוע את עורם הקשה של פרסתנים גדולים.

 

מידות

אורך גוף: 109 - 118 ס"מ; מוטת הכנף 255 - 290 ס"מ. משקל: 8 - 14 ק"ג.

 

שם בערבית:

ניסר א(ל) נקב, ניסר ד'ו-אלאדין ("נשר בעל אוזניים")

השם המקראי עזנייה סתום, אך ראב"ע מפרשו: "כי מן העוז בא שמה", על שום כוחה העצום. אהרוני מזכיר סיבה נוספת לשמה: "משום שמפילה לתהום את העיזים" (אף שאין היא נוהגת כך אלא הפרס). יש המשבשים את שמה והופכים אותו ל"אוזנייה", בדומה לשמה הערבי, לשמה האנגלי ("נשר קמוט-פנים") וכן לשמה המדעי (שפירושו "אוזן על הצוואר"). כל השמות הללו מתארים את קפלי העור הוורוד, הנראים כאפרכסת, על עורפה וצווארה החשופים (מויאל 1991).

 

תפוצה ומגמות אוכלוסין

מקננת יציבה בחלקים גדולים של אפריקה, במיוחד ברצועת הסאהל, בסוואנות של מזרח אפריקה ובמדבר נמיב. כמה מאות פרטים מקננים בערב הסעודית. בעבר קיננה בצפון אפריקה, ישראל וירדן.

 

 

בישראל

כעשרים עד שלושים זוגות קיננו עד לשנות ה - 1950 בערבה ובנגב. קינון אחרון במערב הנגב נצפה ב-1966 באזור ניצנה-שבטה. ב - 1968 קינן זוג עזניות נגב בצפון רמת מדבר-יהודה (נחל חצצון-חרבת מנקושיה), על עץ אלה אטלנטית (עמיהוד נאור). 11 זוגות קיננו בערבה ובוואדיות הנשפכים אליה ב- 1973. המספר ירד ל- 4 זוגות ב - 1980 ולזוג אחד בשנים 1986 – 1989.

 

הקינון האחרון בארץ נרשם ב - 1989 באזור יוטבתה. זוג אחד שהה באזור שדה-בוקר עד ל - 1994. חמישה פרטים שונים הזדמנו לארץ בין השנים 1996 - 2004.

ציד ואיסוף לגני חיות, הרעלות בשטחים חקלאיים ומחסור במזון עקב התמעטותם של פרסתנים המשמשים לעזניות כמזון, היוו ככל הנראה את גורמי ההכחדה העיקריים. לפחות שמונה פרטים נמצאו ירויים במהלך שנות החמישים והשישים ולפחות שבעה נוספים נאספו והוברחו לגני חיות באירופה בראשית שנות השבעים.

 

במהלך שנות השבעים החלו ניסיונות שונים להציל את העזניות מכליה. תחנות האכלה הוקמו בשני אזורים בערבה - בחצבה ובהרי אילת. במקביל הוקם גרעין רבייה בגן הזואולוגי של אוניברסיטת תל-אביב, שהתבסס על איסוף גוזלים מקינים בערבה. הניסיון להרבות את העזניות בשבי נכשל והמאמצים דעכו במרוצת השנים.

 

ב- 1985 נסגרה תחנת ההאכלה בחצבה, וב - 1987 נסגרה התחנה של הרי אילת, בגלל חשש שהתחנות מהוות מקום ריכוז לטורפים ומזרזות את התפשטות מחלת הכלבת.

סגירת תחנות ההאכלה השפיעה ככל הנראה על העזניות, ב - 1985 נרשם קינון אחרון של עזניות באזור חצבה וב - 1989 קינון אחרון בהרי אילת. מספר פרטים מוחזקים עדיין בגני חיות בארץ, אך הסיכויים להרבותם בשבי נמוכים.

העזניות שקיננו בארץ הוגדרו כשייכות לתת המין - (T. t. negevensis (Bruun, Mendelssohn and Bull, 1981 - שמקנן כיום בחצי האי ערב בלבד. תוארו עוד שני תתי מין שתפוצתם אפריקאית.

 

סכנות ואיומים

בעשורים האחרונים ירדו מאוד מספרי העזניות במרבית תחומי התפוצה עקב ציד, הרעלה ושינוי בתי הגידול. אוכלוסייתה העולמית מוערכת כיום ב - 5,000 פרטים.

 

סטטוס שימור בינ"ל - עתידו בסכנה (VU).

סטטוס שימור אזורי - נכחד באזורנו (RE).

 

 

מידע כללי

הדורס הגדול ביותר באזורנו. לבושה באופן כללי חום כהה, ראשה וצווארה קירחים וצבעם אפור, בטנה חומה בהירה, הרגליים והדונגית אפורים עם גוון כחלחל או וורדרד. ראשה רחב ומרובע ומקורה גדול מאוד (אורכו בממוצע 89 מ"מ לעומת 74 מ"מ אצל הנשר).

הכנפיים ארוכות ורחבות מאוד ובקצותיהן 7 עד 8 "אצבעות" ארוכות. שפת הזרימה משוננת וגלית, עם מעבר חד מהאמה ליד. שלא כנשרים החברותיים, העוזנייה חיה לרוב ביחידים או בזוגות, אם כי התקבצויות של עשרה ואף עשרים פרטים סביב פגר נצפו בעבר בערבה.

 

בית גידולה האופייני הוא ערבה מדברית, וואדיות רחבים עם עצי שיטה. באפריקה מקננת בנופי סוואנה. בונה קן גדול על עצי שיטה ולהבדיל מהנשר המקראי או העוזנייה השחורה אינה קשורה לנופים הרריים או מצוקיים.

העוזנייה ניזונה מפגרים גדולים, לעיתים קרובות ביחד עם נשרים אחרים. בניגוד לרחם ולנשר אינה ניזונה במזבלות. ליד פגרים יש לה את זכות הבכורה יחסית לנשרים ולרחמים.

 

מאז שנכחדו העזניות מהארץ מתקשים הנשרים לבתק את עורם של פגרים גדולים, דוגמת פרה או גמל, ולהיזון מהם. מסיבה זו מבצעים פקחי רשות הטבע והגנים חתכים בפגרים שהם מניחים בתחנות האכלה לנשרים. בנוסף, היא דורסת בעלי חיים קטנים דוגמת מכרסמים ובקיניה נמצאו שרידים של ארנבות וחרדוני צב.

 

זיהוי

דורס ענק ומרשים. בלבול אפשרי בעיקר עם נשר ועוזנייה שחורה. עזניית הנגב גדולה מהם במעט, כנפיה ארוכות ורחבות יותר וראשה בולט יותר ורחב. לעומת נשר, היא חסרה את הניגוד שבין הסוככות והאברות, שבולט אצל נשר הן מלמעלה והן מלמטה, ואחיזת הכנף שלה מאוזנת וקשתית מעט לעומת הרמת הכנף של הנשר.

 

יחסית לעזנייה שחורה היא בהירה יותר, בעיקר בראש ובגוף, עם פספוס אורך בולט על החזה ובטן חומה-ערמונית. בזיהוי על פי צללית ניתן להיעזר במבנה הכנף, עם מגרעת במעבר בין האמה ליד ושפת זרימה משוננת מאוד לכנף ולזנב.

 

ערך זה נכתב על ידי אסף מירוז

 

 

 

 


תצפית מעניינת ב... עזניית הנגב   תצפית מעניינת ב... עזניית הנגב   תצפית מעניינת ב...


 

 

אחרי 14 שנים מאז התצפית האחרונה, עזניית הנגב, בכבודה ובעצמה נחתה בחי-בר כרמל.

זה קרה בשעות אחר הצהריים של יום שבת, ה - 13.6.16.

 

יגאל מילר, ה"אימא" של הנשרים בישראל, בדיוק התקרב אל תחנת ההאכלה ואז הוא הבחין בה:

"בהתחלה לא הבנתי מי ניצב מולי", מספר מילר, "היה לי ברור שמדובר בעזנייה, אולי עזנייה שחורה - שלא נראית 'במיטבה', אבל אז הבנתי שאני מביט בעזניית הנגב - לא פחות ולא יותר! 

 

 

מדובר בפרט צעיר, בשנתו השנייה. תופעת השוטטות ארוכת הטווח נפוצה בקרב עזניות נגב צעירות. אפשר לקרוא לזה "טיול אחרי פריחה..." 

 

 

 

 

 

 

בתמונה מימין נראה יגאל מילר "הצעיר" כשהוא אוחז בעזניית הנגב שנאספה תשושה בשדה אליהו - עמק בית שאן בחודש אוגוסט 1998. תודה רבה למשה הר-ציון על התמונה. 

בתמונה למטה, יגאל מילר - מבוגר "קצת" יותר, אבל לא פחות נרגש. בתמונה, ביחד עם מידד גורן ממרכז הצפרות רמת הנגב. הפעם הראשונה שגורן זכה לצפות בעזניית הנגב הייתה כשהיה נער - באביב 1991.

 

 

 

 

 

 

 

 


עדכונים      עדכונים      עדכונים


 

בכמה תצפיות נראה שעזניית הנגב שהגיע אל חי בר כרמל "מתעניינת" בבני מינה השוהים בכלוב.

אנחנו כותבים "מתעניינת" במרכאות כיוון שבמקרים מסויימים נראה שהעזנייה מבקשת להיכנס אל הכלוב - בכוח!

 

תודה לשלמה פרל על התמונות:

 

 

ביום ב ה - 22.6.15, אחד עשר ימים מאז העזנייה הגיעה לראשונה לחי בר, פרסם אוהד הצופה - אקולוג העופות של רשות הטבע והגנים, את הפוסט הבא:

 

"עזניית הנגב לכד את עצמו בכלוב אקלום הנשרים והועבר לבדיקות בביה"ח לחיות בר. זהו זכר עפ"י מידות גופו. משקלו נמוך מאד (אם היה נשר היינו אמרים שזה נשר רזה).

 

כרגע הפרט בבדיקות ודגימות אלו ואחרות נשלחו למעבדות.

כרגע ההחלטה היא לצרפו לגרעין הרבייה שנמצא בדיוק בשלבי הקמה (מחדש) ובלעדיו מונה 4 נקבות וזכר יחיד.

 

ברור שזו החלטה לא קלה וכנראה גם תהיה מאוד לא פופולרית על ידי חלק משוחרי הטבע. ההחלטה התבססה על שיקולים שונים כולל העובדה שהפרט הרחיק מאד מעבר מתחום השוטטות של המין כפי שהוא כיום.

תמיד ניתן יהיה להפכה והניסיון שלנו בשיטה זו הוא רב וכך שחררנו נשרים רבים, חלקם אחרי שנים בשבייה (פרט מסוים היה כ-21 שנים) וחזרו לטבע כולל להתרבות".

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

רמות שימור

תצפיות אחרונות

תאריך מיקום כמות צופה
21/06/2015 שמורת חי בר כרמל 1 יהודה סיליקי
21/06/2015 שמורת חי בר כרמל 1 יהונתן מירב
21/06/2015 שמורת חי בר כרמל 1 מתניה שניידר

היכן ניתן לצפות בעזניית הנגב

מאמרים

הספר האדום

land marks