סיס הרים - Apus melba

תיאור המין

"אני סיס! אל תקרא לי סנונית!  אנחנו אפילו לא ממש קרובי משפחה"

 

מעופף אולטימטיבי!

אוכל, שותה, מסדר נוצות, ישן ולעתים אף מזדווג - והכל תוך כדי מעוף באוויר.

בהתחשב בעובדה כי הסיס הוא אחת הציפורים המהירות בעולם (יכול להגיע ל-220 קמ"ש), לא נותר אלא להוריד בפניו את הכובע ולהשתאות לנוכח הציפור המדהימה הזו.

 

סיס ההרים מותאם באופן מובהק לתעופה והדבר ניכר בצורתו, במבנה גופו ובאורח חייו. הגוף מוצק. צורתו כצורת הפלך (הזדמנות טובה ללמוד מה זה פלך...). הכנפיים ארוכות, צרות ומחודדות. בדרך כלל צורתן חרמשית, אך ניתנות גם ליישור.

המקור קטן ומשולש ונוטה מעט כלפי מטה. מפתח הפה רחב ביותר ומאפשר את לכידת החרקים (בהם הסיסים ניזונים) באוויר בזמן המעוף. הזנב קצר וממוזלג. נוצות הגוף חומות-אפורות. הבטן והגרון לבנים וביניהם מפריד פס צוואר חום. המעוף מתאפיין בחבטות כנף עמוקות ומהירות ומיד לאחריהן גלישה. בדרך כלל המעוף ישר אולם בזמן שיחור מזון ניכרות יכולות התמרון והאירובטיקה באוויר.        

 

סיס ההרים דומה בצורתו, במעופו ובמידותיו לסיס החומות. נבדל ממנו בבטן ובגרון הלבנים (סיס החומות בצבע חום אחיד בכל הגוף) וגדול ממנו במעט.

ציפורים נוספות הדומות במראן לסיסים הן סנוניות. הדמיון נובע מאורח החיים הדומה: גם הסנוניות מעופפות מצוינות אשר צדות את מזונן באוויר ואף הן מותאמות היטב לכך, אך קיימים מספר הבדלים:

 

הכנפיים של הסנוניות קצרות ורחבות יותר וצורתן פחות חרמשית. זנב הסנוניות ניכר באברות חיצוניות ארוכות היוצרות "מזלג עמוק" הרבה יותר מאשר אצל הסיס. כאשר הזנב סגור הוא ארוך משמעותית מזנבו של הסיס.

גם דגם הצבעים שונה בין הציפורים. בעוד סיס ההרים מתאפיין רק בבטן וגרון לבנים, הסנוניות בהירות יותר בחלקים התחתונים.  

 

סיס ההרים מקנן באזורים הרריים מצוקים. ציפור חברתית המקננת במושבות ועפה בלהקות גם באזורי החריפה. באירופה ידוע גם על קינון של סיס הרים בקרבת האדם בבניינים גבוהים. בישראל אנו מכירים תופעה זו אצל סיס החומות.

 

מידות

אורך גוף 19 - 22 ס"מ. משקל 66 - 92 גרם. מוטת הכנפיים כ-54 ס"מ.

הגדול מבין מיני הסיסים בישראל ואחד מהסיסים הגדולים בעולם.

 

מקור השם

שמו בערבית: סמאמת אל-צרוד

מקור השם סיס הוא בקולות (סי-סי-סי) החדים והרמים שמשמיעה הציפור. זהו שם אונומטופאי.

השם המדעי: Tachymarpits  - מורכב משתי מילים יווניות: takhus שפירושה "מהירות" ו-marpits שפירושה "תופס".

 

תפוצה ומגמות אוכלוסין

 

תפוצתו של סיס ההרים מפוזרת על פני העולם הישן (אפריקה, אירופה ואסיה). לאורך צפון אפריקה ודרום אירופה במערב, דרך הלבנט ומרכז אסיה וההימלאיה במזרח ודרומה לחצי האי ערב ומרכז ודרום אפריקה.

 

מרבית האוכלוסיות נודדות ומבלות את החורף במרכז אפריקה. אוכלוסיות יציבות נמצאות בהודו, סעודיה, מרכז ודרום אפריקה וכן בישראל. בתחום תפוצתו ידועים כ-10 תתי מינים. 3 תתי-מינים נצפים בישראל.

   

בישראל

סיס ההרים הוא חולף מצוי, מקייץ (מקנן) שכיח וחורף נדיר. במהלך הנדידה חולפות להקות של סיסי הרים בכל רחבי הארץ ובכל אזורי האקלים. רבים מהם נודדים בגובה רב וקשים לצפייה.

 

נדידת האביב מתרחשת בין ינואר ליוני ושיאה בחודשים פברואר-מרץ. נדידת הסתיו מתחילה מוקדם, החל בחודש מאי ומסתיימת בנובמבר. שיאה של הנדידה דרומה מתרחש בחודשים אוגוסט-ספטמבר. עיקר עונת הקינון בחודשים מרץ-אפריל.

 

סיסי ההרים מאכלסים את מרבית האזורים ההררים בישראל. מהחרמון והגליל העליון עד הר נגב ובקעת ים המלח בדרום.

 

מצב שימור

סטטוס שימור בינלאומי - לא בסיכון  (LC).

סטטוס שימור אזורי -  לא בסיכון  (LC).

 

 

 

 

קצת משפחתולוגיה

 

נתחיל בחידה - לאיזו קבוצת ציפורים קרובים הסיסים מבחינה גנטית?

רמז: גם קבוצה זו מתאפיינת ביכולות תעופה מרשימות וברגליים קטנות וחלשות.

תשובה: המשיכו לקרוא עד הסוף...

 

חשוב לציין כי הסיסים והסנוניות אינם קרובי משפחה. הדמיון בין שתי הקבוצות נובע מתופעה שנקראת "אבולוציה מתכנסת". שתי קבוצות של בעלי חיים אשר פיתחו תכונות דומות בשל אורח חיים דומה והסתגלות לאותה תזונה ולא בשל קרבה גנטית.

 

דוגמה מצוינת לכך היא הצופיות ויונקי הדבש (קוליברים). אלו שתי קבוצות של ציפורים קטנות אשר ניזונות בצוף פרחים. גם יונקי הדבש וגם הצופיות בעלי גוף קטן ממדים ומקור דק וארוך המאפשר להן לשתות את הצוף שבמעמקי הפרחים.

שתי הקבוצות מתאפיינות גם בצבעים מתכתיים בוהקים. אולם אין קשר גנטי ביניהן. יונקי הדבש הם ציפורים של העולם החדש (יבשת אמריקה) והם בני סדרת הסיסאים (עוד רמז...).

 

הצופיות שייכות לסדרת ציפורי השיר ותפוצתן בעולם הישן. בעיקר באפריקה ובדרום אסיה אך גם באוסטרליה ובאיים שונים באוקיינוס השקט.  

עד לאחרונה השתייך סיס ההרים לסוג Apus ("בלי רגל"). לסוג זה משתייכים כל מיני הסיסים בישראל. בשנים האחרונות, עם התפתחות הטכנולוגיה ושיטות המחקר, ניתן לקבוע ביתר דיוק את השיוך הפילוגנטי (אילן היוחסין האבולוציוני) של בעל החיים. כך קרה שבעקבות בדיקות חדשות משויך עתה סיס ההרים יחד עם מין נוסף של סיס אפריקאי (Mottled swift)  ל"סוג" Tachymarpits.

 

כל (או כמעט כל) מה שרצית לדעת על סיסים ולא העזת לשאול

 

1. הסיסים מבלים את מרבית חייהם באוויר. מחקרים שונים גילו שיש סיסים המעופפים יותר משישה חודשים באוויר מבלי לנחות!!!

 

2. הסיסים עושים כמעט הכל באוויר:

- אוכלים - חרקים מעופפים קטנים.

- שותים - תוך כדי תעופה נמוכה מעל המים הם פותחים את מקורם ולוקחים "שלוקים".

- ישנים - זו לא אותה שינה מלאה ועמוקה כמו שלנו, אך עדין מאפשרת מנוחה למערכות הגוף השונות.

- מזדווגים

- אוספים את חומר הקינון באוויר - נוצות, עשב או כל חומר מרחף שיכול להתאים.

 

3. ההסתגלות לאורח חיים אווירי יצרה התאמות פיזיולוגיות ואנטומיות ייחודיות:

 

- הכנף אחידה וקשיחה וציר הסיבוב שלה נמצא בנקודת החיבור לגוף. מה שמאפשר יכולת תמרון גבוהה (תנסו אתם לתפוס חרק זריז באוויר).

- לסיסים יש יכולת להניע כל כנף בקצב אחר וזאת בכדי להגביר את יכולת התמרון באוויר.

- הרגליים קטנות ומנוונות (רגליים גדולות וחזקות מהוות נטל בזמן תעופה). עד כדי כך שהסיס לא מסוגל לעמוד על קרקע ישרה. סיס שעומד על הקרקע הוא חסר אונים כיוון שהוא לא יכול לזנק/לנתר אל האוויר (הוא חייב "ליפול" אל האוויר… ואז להמשיך לעופף…).

 

- רגלי הסיסים מותאמות לאחיזה בקירות ומצוקים אנכיים. אצבעותיהם בעלות טפרים ארוכים ומעוקלים. כמו כן יש להם יכולת להעביר את 2 האצבעות האחוריות קדימה לכדי שורה אחת של אצבעות בכדי להגדיל את יכולת האחיזה בסלע.

 

4. קינון וגידול גוזלים הן הסיבות היחידות שבגללן סיסים "נאלצים" לנחות.

 

5. בניית הקן נעשית על ידי איסוף של חומר רך המרחף באוויר. חומר זה מודבק באמצעות רוק מיוחד עשיר בחלבון המופק מבלוטת רוק מפותחת.

 

"מרק קנים" - בדרום אסיה משמשים קנים של אחד ממיני הסיסים להכנת מרק. ככל שהקן מכיל כמות גדולה יותר של רוק כך ערכו עולה.

 

6. הסיסים נחשבים לעופות המהירים ביותר. נמדד ונמצא שסיסים שונים יכולים להגיע במעוף אקטיבי למהירות של 300 קמ"ש. גיבורנו, סיס ההרים יכול להגיע למהירות של 220 קמ"ש.

 

הבז הנודד יכול להגיע ל-320 קמ"ש! מה שהופך אותו לבעל החיים המהיר ביותר בעולם. אבל...,

הבז הנודד מגיע למהירות זו תוך כדי צלילה מגובה רב וניצול כוח המשיכה, הסיס מגיע למהירויות הגבוהות תוך כדי מעוף אקטיבי ונפנוף כנפיו!

 

כעת, לפתרון החידה

 

אם לא התעצלתם וקראתם את כל שלעיל, אתם כבר יודעים ודאי את התשובה. ובכן, הקוליברים או יונקי הדבש בשמם העממי, הם "קרובי משפחה" של הסיסים ובעצם משתייכים לסידרת הסיסאים.

 

ערך זה נכתב על ידי דותן יושע

 

 

 

רמות שימור

תצפיות אחרונות

תאריך מיקום כמות צופה
06/11/2018 ראש העין 3 דודו ראבד
27/10/2018 אדם 20 Timon Grove
22/10/2018 גן לאומי נבי סמואל 2 נסים פרימו

היכן ניתן לצפות בסיס הרים

מאמרים

הספר האדום

ציפורים נוספות מסדרת סיסאים

land marks