חנקן אדום-גב - Lanius collurio

תיאור המין

מכירים במאי סרטי אימה במשבר? המליצו לו על תצפית בבני משפחת החנקנים.

מכירים מעצב אופנה שנתקע עם מלאי בדים בצבעי שחור, לבן, אפור וחום?  גם במקרה הזה אנחנו ממליצים על החנקנים. 


חנקנים אדומי-גב קלים לזיהוי, במיוחד אם מדובר בזכרים בוגרים, שהם נאים במיוחד.

החלקים העליונים בצבע חום אדמדם, החזה והגחון בהירים עם טאצ' ורדרד. הגרון לבן, הכיפה והעורף אפורים תכלכלים ופס העין (מסכת שודדים) שחור ורחב.

מה נכון יותר לומר - שהזנב שחור עם בסיסים לבנים או שהוא בעצם לבן עם שפה שחורה? גם נוצות הזנב המרכזיות שחורות - כך מתקבל דגם T נאה המוכר לנו גם אצל סלעיות, דוחלים, חטפיות ואחרים. 

במקרה של פרטים נאים במיוחד אפשר להבחין בנימה לבנה, דקה אך מובהקת, שמפרידה בין המסכה לנצח.

 

הנקבות קצת פחות "מוגזמות". גם הן "אדומות-גב" אבל הצבעים קרים יותר. פס העין חום, הוא לא סוגר מסכה מושלמת וקדמת העין בהירה.  הכיפה חומה, העורף אפור ועל החזה דגם סהרונים בולט. הזנב חום כהה עם שוליים לבנים - שונה מאוד מזנבו הנהדר של הזכר.

הצעירים מזכירים את הנקבות - הפספוס בולט והגב אינו חלק. את לבוש הצעיר אנחנו פוגשים רק בסתיו ובחורף הראשון כיוון שחנקנים אדומי-גב, גם הצעירים וגם הבוגרים, מבצעים חילוף נוצות מלא בחורף כך שבאביב כולם נראים בוגרים. 

 

מידות

אורך גוף: 16.5 - 19.5 ס"מ. מוטת כנפיים: 28 - 31 ס"מ. משקל: 25 - 40 גרם.

 

פירוש השם המדעי - "הקצב בעל ממדי הקיכלי". Lanius - קצב (בזכות מנהגם של החנקנים לשפד את טרפם על קוץ, כך קל יותר לבתר אותו). kollurion - שם זה הוזכר על ידי אריסטו - ציפור בממדי קיכלי.
 

תפוצה ומגמות אוכלוסין

תפוצתו של החנקן אדום-הגב משתרעת על פני רוב אירופה, אסיה הקטנה, מערב הים הכספי ורוסיה - עד למחסום הרי אורל. דוגר בנופי יער דלילים ושטופי שמש, עם צמחיית תת יער מפותחת. החנקן אדום-הגב אינו דוגר ביערות הצפון (טייגה וטונדרה) ובכלל מעדיף להימנע מיערות (ראו מידע בנושא נדידה, בהמשך). בסתיו כל האוכלוסייה נודדת דרומה למזרח ודרום מזרח אפריקה.


חנקן אדום-גב - נודד קשוח

חנקנים אדומי-גב הם נודדים לטווחים ארוכים. אורכה של טיסה ישירה (בקו ישר) מארצות סקנדינביה לדרום מזרח אפריקה הוא 8,500 ק"מ. אבל חנקנים אדומי-גב לא מאמינים בטיסות ישירות. נתיב הנדידה בסתיו ארוך בכ- 14% מהקו הישר והנתיב האביבי ארוך ב- 40%. כך מבצע אדום-הגב מסלול שנתי בעל אופי מעגלי שאורכו 22,000 קילומטרים.

 

העיקוף הגדול מתרחש באביב. כל האוכלוסייה מתרכזת במזרח אפריקה, ממלאת מצברים ומתכוננת לדלג מאפריקה, דרך באב אל מנדב (מתקיים שם צוואר בקבוק רציני של אדומי-גב) אל חצי האי ערב. הם ממשיכים צפונה, עוצרים לקפה בבגדד (לא באמת) ומשם הם נפוצים לכל אזורי הדגירה.

למרות המסלול הארוך, נדידת האביב זריזה יותר מנדידת הסתיו - 53 - 71 ימים לעומת 82 - 102. הסיבה לכך נובעת מעצירות תדלוק קצרות: רק עצירות בודדות במהלך נדידת האביב נמשכו יותר מחמישה ימים וקצב הנדידה הממוצע באביב הוא 233 קילומטרים ביום (לא כולל תחנות עצירה). אופי הנדידה בסתיו שונה לחלוטין בגלל  שהנתיב ה"מערבי" כולל חצייה של מכשולים גיאוגרפיים אמתניים.

 

תחנת העצירה החשובה הראשונה נמצאת בדרום אירופה - 15 ימים בממוצע - שם החנקנים מתכוננים לקראת שני מכשולים לא פשוטים כלל - הים התיכון והסהרה. כשהחנקנים מגיעים סוף סוף אל רצועת הסאהל, שמדרום לסהרה, הם מרשים לעצמם להתעכב שם עד חודשיים, הם מנצלים את שפע המשאבים שמציעה העונה הגשומה ומתכוננים להמשך המסע - לחצייה של חגורת היערות הטרופיים באפריקה. קצב הנדידה בסתיו, לא כולל תחנות עצירה כמובן, הוא 355 ועד 550 קילומטרים ביום, בגלל מכשולים כמו הים התיכון, מדבר סהרה ומסתבר שגם את היערות הטרופיים החנקנים מבקשים לעבור במהירות. וכך הם מגיעים אל יעדם הסופי בחודשים נובמבר דצמבר.

אסטרטגיית הנדידה של החנקן אדום-הגב בסתיו שונה מזו שבאביב, הראשונה נמתחת על פני תקופה ארוכה והשנייה קצרה באופן יחסי. הבחירה בנתיב המזרחי, הארוך, מאפשרת לחנקנים לנדוד כל לילה שני (רוב הזמן), הם אינם צריכים להגיע לקצה היכולות שלהם בגלל מכשולים גדולים ויתכן שגם משטר הרוחות בעונה זו מציע חיסכון באנרגיה.

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן.

 

Tøttrup et al. 2001


בישראל

חולף מצוי בסתיו, מסוף אוגוסט ועד לאמצע נובמבר כשעיקר המסה חולפת אותנו בשבוע השני של ספטמבר. מצוי גם באביב, מאמצע אפריל ועד אמצע מאי. 

נדידת הסתיו בישראל כוללת בעיקר את האוכלוסייה של מזרח אירופה. באביב מצטרפים אליהם גם פרטים מהאוכלוסייה המערבית.

ישראל מהווה גבול דרומי עבור זוגות מקננים. החנקן אדום-הגב הוא מקנן שכיח בחרמון ונדיר יותר בצפון רמת הגולן ובגליל העליון.

על פי הספר האדום הוא מוגדר כמין שעתידו בסכנה. נכון לשנת 2018 גודל האוכלוסייה נאמד בכ- 1,000 פרטים בוגרים וקצב ירידה של כ- 10% בכל שלושה דורות (12 שנה). הירידה נובעת בעיקר מצמצום במקומות החיות המתאימים לקינון.

 


 

"עוד אחת מההנאות הקטנות של הצפרות - השפה הייחודית של העולם הזה, שכוללת מלים רבות שהעברית לא עושה בהן שימוש בשום מקום אחר.

פרחון, סוככות, סינוץ, תרמיקה, צנפה, וכן הלאה. ועוד מילה שאינה כזאת ייחודית אבל בפועל רק צפרים שומעים אותה ואומרים אותה על בסיס קבוע - חלודי.

 

יש ציפורים שהמילה הזאת מופיעה בשמן הרשמי, ויש הרבה אחרות שהצבע החלודי הוא חלק מהתיאור שלהן במגדיר.

לכבוד החלודה מצאתי שתי תמונות של חנקן אדום גב, בשתיהן החנקן אשכרה עומד על ברזל חלוד, ואני מוצא בזה איזה סיפוק אווילי..."

 

אלדד גולן - אוקטובר 2017

 

 

 

רמות שימור

היכן ניתן לצפות בחנקן אדום-גב


גרף עמודות שבועי

תצפיות אחרונות

תאריך מיקום כמות צופה
27/11/2019 Nafha Vineyards חוות נפחא 1 Oded Ovadia
27/11/2019 Nafha Vineyards חוות נפחא 1 rony livne
27/11/2019 Nafha Vineyards חוות נפחא 1 Eyal Shochat

מאמרים

הספר האדום

תגובות והערות

land marks