קיכלי גדול - Turdus viscivorus

תיאור המין

משפחה מעניינת הקיכליים...

בארץ ניתן לצפות במגוון רב של מינים ממשפחה זו: הסלעיות, למשל, שייכות למשפחת ה"קיכליים". גם אדומי החזה, הזמירים והצוקיות. הדוחלים, החכליליות ואפילו החמריות - שנחשבות לסוג ה"פרימיטיבי" ביותר, במשפחת הקכלים.

 

ויש את הקיכלים ה"אורגינלים". השחרור מוכר לכל, הקיכלי הרונן חורף בישראל במספרים גדולים למדי - אבל הוא ביישן. כדי לפגוש קיכלי אפור או קיכלי לבן-גבה צריך להצפין בחורף עד למטעי התפוחים שבגולן ואם מתעקשים על קיכלי סהרון, צריך להדרים למטעים הסמוכים לכלא נפחא שבהר הנגב - שם רואים אותו… אחת לכמה שנים.

 

אך מכל אלו, הגדול מכולם הוא (באופן לא מאוד מפתיע...) הקיכלי הגדול.

אורכו נושק ל-30 ס"מ (26-29), מוטת כנפיו 45 ס"מ ומשקלו נע סביב 115 גרם. יש לנו עניין עם אחד, לא פרייאר בכלל.

 

גם הקיכלי הגדול, כמו הקיכלי הרונן, הוא טיפוס ביישן ודי נדיר לראות אותו ניצב חשוף. לעתים קרובות הוא מוחרד ממקומו ואז אפשר להתרשם ממידות גופו וזנבו הארוך. המעוף חזק, החלטי ומגלה סוככות תת-כנף לבנות - שהן סימן זיהוי יעיל וחשוב.

צידי הראש חומים-אפורים בהירים עם כתם לחי כהה בולט למדי. החלקים התחתונים בהירים ומקושטים בניקוד שחור ומעוגל.

 

 

 

פירוש השם המדעי - "הקיכלי שאוכל את פרי הדבקון". Turdus - קיכלי. viscum - דבקון ו-vorare - ניזון ב…

גם השם באנגלית Mistle Thrush מתייחס לתכונה הזאת. Mistletoe - צמח הדבקון.

וגם השם בערבית - סומנת א(ל)דבק - מתייחס לדבקון.

 

בואו לא נתבלבל… תפריטו של הקיכלי הגדול מגוון מאוד וכולל לא מעט חסרי חוליות טעימים ופרות אחרים. אבל פרי הדבקון, ובמיוחד דבקון הזית - חביב עליו במיוחד.

הדבקון הוא צמח טפיל ("טפיל למחצה" ליתר דיוק) והוא קיבל את שמו בעברית בגלל שהוא "נדבק" לצמחים אחרים. אין לו שורשים משל עצמו והוא חודר אל ענפי הפונדקאי ומתחבר אל מערכת צינורות ההובלה - כך הוא נהנה ממים וחומרי הזנה.

 

פירות הדבקון אהובים מאוד על הקיכלי הגדול אבל הם מכילים גם חומרים משלשלים או במקרה של הקיכלי - חומרים מלשלשים. בתוך לא יותר מ-5 דקות מרגע האכילה, הקיכלי מלשלש את הזרעים החוצה מגופו. רק הזרעים שהופרשו על ענפי העץ, ינבטו ויתפתחו שיחי דבקון חדשים.

בזכות החומרים המלשלשים, מבטיח לעצמו הדבקון רצף צמחים אשר קרובים לצמח האם.

 

תפוצה ומגמות אוכלוסין

 

אוכלוסיות יציבות מצויות במערב ודרום אירופה, באסיה הקטנה ומזרחה בין הים השחור והים הכספי ודרום מזרחה משם - בצפון איראן וטורקמניסטן.

האוכלוסיות של צפון אירופה ורוסיה (מזרחה עד לימת בייקל) נודדות לאפגניסטן, המזרח התיכון וצפון אפריקה. באירופה בלבד - המהווה 50% - 74% משטח התפוצה של המין, מצויים בין 3 - 7.4 מיליון זוגות דוגרים.

 

בישראל

חולף וחורף נדיר ולא קבוע, בעיקר בצפון ובמרכז. תצפיות מראשית נובמבר בעיקר באזור תל ברוך (פרטים המגיעים לחרוף בארץ) ועם התקדמות החורף - בעיקר בהרי הצפון והגולן. בסוף חודש נובמבר 2014 שני פרטים צולמו באזור צאלים (Olga Chagina).

 

סטטוס שימור בינלאומי - ללא חשש (LC)

סטטוס שימור אזורי - לא רלוונטי, אינו מקנן בישראל

 

מידע כללי

כמרבית הקיכליים, גם הקיכלי הגדול מבלה את מרבית זמנו על הקרקע באיסוף חרקים ושבלולים והוא יחשוף עצמו על ענף בולט רק כדי לשיר. את קולו הרועם של האח הגדול בחבורה קשה לפספס גם ברדיוס של שני קילומטרים. יש שיאמרו כי קולו מזכיר את השחרור ויש שיומרו שקולו מזכיר את העורבני, מכאן שיש שוני רב בין קריאה לקריאה.

דמיינו לעצמכם, קיכלי גדול, יפהפה, ניצב זקוף כמו שרק הקיכליים יודעים - על צמרת של עץ בליל חורף קר וגשום וקורא בקול גדול לזוגתו - "טרויטרווו-טרויטרווו-טרויטרווו..." ממש כמו ציור.

אגב, אותו ציור אופייני נתן לקיכלי הגדול את שמו הישן "stormcock" - תרנגול הסערה.

 

ערך זה נכתב על ידי הצפר ברק ביכלר

 

 

 

 

רמות שימור

תצפיות אחרונות

תאריך מיקום כמות צופה
13/11/2018 תל ברוך 2 דודו ראבד
29/01/2018 גן לאומי נבי סמואל 1 נסים פרימו
21/01/2018 צפת 14 שכי לוריא

היכן ניתן לצפות בקיכלי גדול

מאמרים

land marks