עקב מזרחי - Buteo (buteo) vulpinus

תיאור המין

תת-מין מוגדר וייחודי של עקב חורף, המאכלס שטח תפוצה ענק במזרח אירופה ובמרכז אסיה.

שני תתי-המין של העקב מייצגים אוכלוסיות שונות המופיעות בישראל בזמנים שונים: עקב החורף המערבי (Buteo buteo buteo) מופיע בישראל בעונת החורף, ומאות פרטים שלו חורפים מדי שנה בכל רחבי הארץ.

עקב החורף המזרחי (Buteo buteo vulpinus) הוא אחד הדורסים השכיחים ביותר בעונות הנדידה, במיוחד באביב. מאות אלפי פרטים חולפים בדרום הארץ ובמזרחה והוא הדורס הדומיננטי ביותר לאורך מרבית תקופת הנדידה. בשנים האחרונות התבססה גם אוכלוסיה מקננת שלו בחורשים בגליל ובגולן. קינונו בצפון הארץ מתאפשר ככל הנראה בזכות התבגרות היערות והחורשים הטבעיים והנטועים.

 

בדומה לכל העקבים, העקב המזרחי מציג מגוון של מופעים, אך פחות מעקב החורף המערבי. יש לו שלושה מופעים בסיסיים: מופע חלודי, שהקנה לו את שמו לטיני (vulpinus פירושו "עקב השועל" בגלל צבעו האדמדם המזכיר פרוות שועל), מופע חום-אפור, ומופע חום כהה.

 

זהו דורס בינוני, רחב כנף וקומפקטי, עם צוואר רחב וקצר וזנב קצר למדי (כרוחב הכנף בבסיסה). יחסית לתת המין המערבי צלליתו עדינה יותר, עם כנפיים צרות וארוכות יותר, וזנב מעט יותר ארוך.

למרבית הפרטים גוונים חלודיים "חמים" יותר יחסית לעקב החורף המערבי. בכל מקרה, לא כל הפרטים ניתנים לאבחנה ובאזורי החפיפה בין תתי-המין נוצרים זוגות מעורבים.

 

מידות

אורך גוף: 39 - 47 ס"מ. מוטת הכנף 100 - 125 ס"מ. משקל: 370 - 1,200 גרם.

(התת מין המערבי מעט גדול יותר: אורך גופו 51 - 57 ס"מ. מוטת כנפיו 113 - 128 ס"מ).

 

שם בערבית - (של עקב חורף): צק'ר חוואם ("בז דואה")

 

תפוצה ומגמות אוכלוסין

מקנן במזרח אירופה ובמרכז אסיה, מזרחה עד לקזחסטן ומערב סיביר.

 

בישראל

העקב המזרחי חולף במספרים גדולים, בעיקר באביב, ובעשור האחרון גם התגלה כמקנן בחורשים בצפון הארץ.

 

קינון ודגירה

נתגלה לראשונה כמקנן בישראל ב - 1992, כשקן ובו גוזלים נשדד על ידי בני מיעוטים ביער מסעדה, בצפון רמת הגולן. שנה מאוחר יותר שוב נצפה קן באותו אזור, והפעם פרחו ממנו שני גוזלים, ב- 25.6.93 (אוהד הצופה).

מאז נתגלו קינים נוספים בגולן ובגליל העליון. הקינונים הדרומיים ביותר נרשמו בכרמל, ביולי 2003, וביוני 2012 (עידו צורים ואסף מירוז).

בסקר קצר שנערך בקיץ 1999 על פני שטח שהיקפו כ - 40 קמ"ר, הכולל את המורדות הצפוניים של הרי מירון, אותרו חמישה זוגות של עקב חורף בפעילות טריטוריאלית (אפריים אזוב וטליה אורון, רט"ג).

ניתן להניח שהתפתחותו ושימורו של החורש הים-תיכוני בעשרות השנים האחרונות, מאפשרים לעקב החורף להתפשט ולקנן באופן רציף וצפוף יחסית.

העקבים המקננים בארץ שייכים ככל הנראה לתת-המין המזרחי (אף כי חלקם נראים כמו מופע ביניים בין שני תתי-המין).

 

נדידה

חולף המוני באביב ובסתיו, כשהמספרים באביב גדולים בהרבה.

בסתיו חולף מאמצע אוגוסט עד סוף נובמבר, כשהשיא באוקטובר. 3,619 פרטים נספרו בסתיו 1991 בעמקים הצפוניים (Alon & Granit et al. 2004 ,4,700) פרטים נצפו באילת בסתיו 1987 (Shirihai 1996).

בסתיו חולפים מרבית העקבים בציר ה"כספי-ערבי", כלומר מזרחית לישראל, דרך ירדן, כשהחצייה לאפריקה מתרחשת בדרום הים האדום. רק שוליו של הציר הזה נכנסים לישראל וחוצים לאפריקה דרך סיני.

מספר הפרטים החולפים במזרח הארץ, ברמת הגולן, עמק בית-שאן ובדרום הערבה, גבוה יותר ועשוי להגיע למאות רבות ביום.

בימים של רוח מזרחית נסחף הציר מערבה ומאות פרטים עשויים אז לחלוף מעל מרכז הארץ.

 

באביב חולף מאמצע פברואר עד אמצע יוני, כשהשיא מאמצע מרץ עד אמצע אפריל ובמיוחד בשבוע האחרון של מרץ ובשבוע הראשון של אפריל. מרבית העקבים החורפים באפריקה חולפים באביב ככל הנראה מעל לסיני וישראל, כשהם עוקפים את הים האדום מצפון.

זרמים "אינסופיים" של עקבים מגיעים מסיני בכיוון דרום-מערב לצפון-מזרח וחוצים לירדן מעל אילת, הנגב ומדבר יהודה. רוחב חזית המעבר עומד על כ- 100 ק"מ, והמרכז שלו מושפע מאוד מכיוון הרוח.

בימים של מזג אוויר רגיל לעונה (עם רוח צפונית בערבה), חולפים מרבית העקבים מעל לדרום הערבה ואילת. בימים של שרב עם רוח מזרחית או דרומית נסחף הציר מערבה, ואלפים רבים חולפים אז מעל לצפון הנגב ומדבר יהודה. לדוגמה, 50,000 פרטים נצפו בעין גדי, ורק פרטים בודדים באילת, ב - 18/4/85.

כ - 466,000 פרטים נצפו באביב 1986 וכ- 430,000 פרטים נספרו באביב 1988 בסקרי הנדידה באילת (Shirihai 1996).

33,000 פרטים חלפו מעל בית-שמש באביב 1983 (עזרא חדד).

 

מרבית העקבים חולפים את ישראל תוך כדי צום, מבלי לעצור, אולם פרטים רבים, בעיקר צעירים ומתבגרים, עשויים לעצור למשך מספר שעות ועד למספר שבועות. במחצית השנייה של מרץ ובאפריל, ניתן לראות מאות פרטים עומדים על הקרקע ועל שיחים ועצים, בעיקר בנגב הצפוני, בבקעת הירדן ובעמק בית שאן.

 

סכנות ואיומים

בדומה לדורסים אחרים, נפגע קשות מהשימוש בחומרי הדברה בחקלאות. בשני העשורים האחרונים נפגע בעיקר מפיתוח ושינוי בתי הגידול הערבתיים והמיוערים, וכן מהקמת תשתיות-על דוגמת קווי-מתח וטורבינות-רוח בצירי הנדידה.

 

סטטוס שימור בינ"ל - לא בסיכון (LC).

סטטוס שימור אזורי - לא בסיכון (LC).

 

מידע כללי

מקנן בשולי יערות או בחורשים פתוחים למחצה, מעורבים עם שדות או כרי מרעה. חורף בשדות מעובדים ושטחים פתוחים.

צד בעיקר מעמדת תצפית שגובהה מטרים אחדים, ממנה עט על יונקים קטנים וחרקים. לעיתים סורק את הקרקע בתעופה איטית עם עצירות לריחוף או לרפרוף בנקודה אחת. המזון כולל בעיקר מכרסמים אך גם חרקים, זוחלים ועופות (בדרך כלל צעירים או פצועים).

 

 

זיהוי

דורס בינוני, בעל גוף רחב וקומפקטי, צוואר קצר, ראש מעוגל וזנב קצר מרוחב הכנף. בדאייה מרים כנף באופן ברור, אך פחות בולט בהשוואה לזרונים ובגלישה האמה מורמת והיד מושפלת מעט.

בגלישה פרק היד משוך מאוד קדימה ומגיע לקו הראש או עובר אותו, וקצה הכנף נראה אז מחודד ולא מעוגל כמו אצל איה.

בעל שלושה מופעים עיקריים: מופע חום-אפור (דומה מאוד לעקב המערבי), חום-חלודי אדמדם ומופע כהה (חום שוקולד או שחור). למרבית המופעים יש פס בהיר בצורת סהר, המפריד בין ראש וגרון כהים לבין הבטן הכהה. הטעויות הנפוצות בזיהוי הן בעיקר עם עקב חורף מערבי, איית צרעים ועקב עיטי.

בהשוואה לעקב חורף מערבי, מעט קטן וקליל יותר ופחות גוץ. גווני הניצוי חמים יותר, הבטן והגוף פחות עגלגלים, והזנב מעט ארוך יותר, שווה באורכו לרוחב הכנף (אצל עקב מערבי קצר יותר).

בהשוואה לאיית צרעים, דואה בכנף מורמת יותר, בעל ראש רחב ומעוגל, כנף חדה יותר, וחסר את הפסים לאורך אברות הכנף ולרוחב הזנב.

בהשוואה לעקב עיטי, העקב המזרחי מהמופע החלודי (המזכיר בצבעים עקב עיטי) הוא קטן וגוץ יותר ותעופתו מהירה ונוקשה יותר, ראשו כהה יותר, החזה והבטן באותו הצבע, ואינו מראה צידי "מכנסיים" כהים כמו אצל עקב עיטי.

כמו כן הכתם השחור הבולט בפרק היד המופיע אצל עקב עיטי מצומצם או חסר אצל העקב המזרחי. בנוסף, לעקב המזרחי יש פספוס רוחב ובדרך כלל (אצל בוגרים) גם פס כהה דק סמוך לשפת הזרימה של הזנב, החסר אצל עקב עיטי (למעט במופע הכהה, הנדיר).

המופע הכהה של העקב המזרחי זהה בניצוי לעקב עיטי מהמופע הכהה וניתן לאבחנה כמעט אך ורק על פי תכונות המבנה והצללית.

 

ערך זה נכתב על ידי אסף מירוז

 

 

רמות שימור

תצפיות אחרונות

תאריך מיקום כמות צופה
10/11/2018 מרכז הצפרות הבינלאומי אילת 1 שחר שלו
09/11/2018 אילת 1 Noam Weiss
08/11/2018 אדם 1 טימון גרווה

היכן ניתן לצפות בעקב מזרחי

מאמרים

land marks